"רצה הגורל, שדווקא אני, הילדה שמעולם לא נטתה אחר רעיונות ציוניים או לאומיים לפני המלחמה ואפילו לא לקחה חלק בפעילות של תנועת נוער כלשהי במונקאץ', הולכת שבי אחר הדברים. לאחר שעזבתי מאחורי את מונקאץ' עיר הולדתי וחזרתי לבודפשט, אני מצטרפת לתנועה וסוללת לעצמי חיים חדשים.

ידעתי עברית מבית הספר העברי במונקאץ', ואפילו שם עברי כבר היה לי – יהודית. השם עצמו ניתן לי עוד בבית הספר, אני חושבת שזו הייתה המורה חנה שהעניקה לי אותו, וזאת למרות העובדה שבמשפחה כולם קראו לי ורה, ורושקה. בשומר הצעיר שבתי לשמי העברי, יהודית".

כך מתארת יהודית את "לידתה מחדש". מ-וְרוּשְקָה, נערה צעירה המתגוררת במונקאץ' שבצ'כוסלובקיה ביחד עם הוריה האוהבים, איבויה ויעקב רוט, ואחיה הצעיר טומי (לימים צבי), מוקפת בקרובי משפחה נוספים, חיה חיים שלווים ונוחים, עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה ושואת היהודים. אז נתלשה מביתה, מחברותיה וממשפחתה, מאחיה הצעיר ומאביה, אותו לא תפגוש יותר. ורה שנשלחה לפלנטה האחרת, לאושוויץ שבפולין, ניצלה והפכה ליהודית, חברה בתנועת נוער ציונית, השומר הצעיר המחליטה לבדה לעלות ארצה ביחד עם חברי קבוצתה ולהצטרף לקיבוץ נגבה. יהודית נלחמת כתף אל כתף ביחד עם שאר החברים במלחמה נוספת על הקיום, מלחמת השחרור. ורק אז מגיע שלב הקמת בית, משפחה, והחיים יחד על כל הכרוך בהם.

ספר זה נכתב במילותיה של יהודית הראל, מאגד את תיאוריה וסיפור חוויותיה. יהודית הלכה לעולמה בפברואר 2024. היא, שכל כך אהבה לקרוא והייתה מוקפת בספרים, הותירה אחריה ספר אחרון, סיפור חייה.

זאבי הראל

סוף והתחלה סיפורה של יהודית הראל