נועם נגרי

יוצר שירה דחופה ומטלטלת שבה בן יחיד, שאיבד הוריו, כותב לעצמו אחות דמיונית, בניסיון להפוך אובדן לחסד.

איש שאיבד את קולו מסייר בברלין עם חברתו, כשברקע מתנגשים ההווה והעבר וכל פיסת נוף הופכת לזירת התמודדות עם העבר היהודי-גרמני.