הטקסטים עבור גיליון פרידה החלו להגיע אל פתחי שבועות ואף חודשים לפני שהתברר לי נושא הגיליון. הם הופיעו מכל עבר - סיפורים קצרים, רשימות אישיות, שירים - כולם עסקו בכל מיני סוגים של פרידה: פרידה מבנות זוג ומבני זוג, מהורים (מתים וחיים), מאנשים קרובים, ממולדות וגם מתפיסות מסוימות של העצמי ושל העולם.
פרידה - נדמה שזו אחת המילים הדואליות ביותר במנעד. מחד גיסא, גילום של שיא האובדן, הכאב והייאוש המצמית. מאידך גיסא - כל פסיכולוג מתחיל יגיד לך שפרידה, במובנה כתנועה ההפוכה מן ההיטמעות וההיבלעות, מן ההשלכה של רצונותיך על האחר, היא גם תנאי הכרחי להתפתחות, לצמיחה וליצירתיות. אם היא לא הייתה כזו, אני מניחה שלא היו נכתבים עליה כל כך הרבה סיפורים ושירים. העיתוי הפוליטי הטעון שאליו בסופו של דבר הוכנס הגיליון הזה, ימים ספורים לאחר בחירות גורליות ורגע לפני הכרעה פוליטית (שעדיין לא הגיעה בעת כתיבת שורות אלה), הופך את הדואליות הבלתי נסבלת - או מעוררת ההשראה, תלוי איך מסתכלים על זה - של הפרידה, נדמה שכולנו, כאזרחים, נאלצים להיפרד בימים אלה מאשליות שהחזקנו בהן בדבר היחסים בינינו לבין השלטון, בדבר היחסים בינינו לבין עצמנו ואולי יותר מכול בדבר היחסים בינינו לבין העם היושב לצידנו, שאת רצונותיו וצרכיו הדחקנו לאורך שנים לטובת פשרות, חרדות וחששות. ברמה האישית, עריכת הגיליון הפכה בשבועות האחרונים עבורי להדהוד של אותו מהלך עצמי, עם ההבנה המכאיבה שלפעמים הפרידה אינה סוף, אלא מהלך חפץ חיים, ואולי תנאי הכרחי לקיומה של יצירה וגם, בסופו של דבר, לקיומה של אהבה.
הגיליון הזה מביא בפניכם את הרשות שבפרידות, כפי שנכתבו בידיהם של הטובים שבכותבים: סיפורים וסופרים, משוררות ומשוררים, אקטיביסטים ואומנים. התקבצו יחד כדי לתת מילים לרגעים הבלתי נסבלים והמרהיבים של הפרידה. וכמו תמיד במאונים, כותבים ותיקים ומוכרים מפרסמים מיצירותיהם לצד קולות צעירים וחדשים שעבור חלקם זהו פרסום ספרותי ראשון. אני מבקשת להודות לכולם: לאסתי ג. חיים, לשרי שביט, לעודד ידעיה, לתהילה חכימי, לורד זינגר, לאלי הירש, לעדן גיאן מ. סימן טוב, לאלעד צבי, לנמרוד ברנע, לליאב גורביץ, לעמית קרפ, לאמיר כהן, לטל שוורץ, למטרה הלוגו, לאביחי קמה, לדבורה בר שיר, לנדיה אייזנר, ליחזקאל רחמים, לאיה סומך, ליצחק גוילי, למיתר הלל קורמן, לליאת פיש, לאושי שהם קראוס ולתמי לימון.
אני מאחלת לכולם ולכולן קריאה מרתקת ומשמעותית.
שלכם, תמר מרין, עורכת מאזנים.