מכתבים גלויים מאוד

אִגְרוֹן הוא הצעה לנוסח של מכתב במצבי חיים מגוונים: אהבה וחיזור, הזמנות ותנחומים, מעשי מרמה, בקשות עזרה ועוד. יותר מ-250 אִגרונים נדפסו בעברית בין המאה ה-16 למאה ה-20, ומשימת כולם לסייע לכל משתמש "למצוא דברי חפץ לכל מעשי איש ועלילותיו".

תפוצתם של אגרונים בקהילות היהודיות, במיוחד במאה ה-19, נמדדת בעשרות אלפים. לקט המכתבים העשיר שבספר זה, מתוך 53 אגרונים, מהראשונים עד האחרונים, נוגע במירב הנושאים שהעסיקו את הציבור לכל שכבותיו. לצד שיקוף המציאות החברתית מוארת בהם משאלה מתעצמת להחזיר את השימוש היומיומי בשפה העברית למרכז הקיום היהודי, כפי שכותב בשנת 1888, בוילנה, משה אברהם קוקילשטיין בהקדמתו לאִגְרוֹנוֹ: 'למען יהיה לכם להועיל להתלמד בו לכתוב מכתבים בשפת עֵבֶר'.

שמות הפרקים השונים בספר, בהם "חתן ומחותן", "תביעות לתשלום" או "מחפשים עתיד בארץ חדש" מעידים, עד כמה חדרו כותבי האגרונים בחדות ובעומק לכל פינות ההוויה האנושית-יהודית, שמחותיה ומצוּקותיה, צרותיה ותקוותיה, מריבותיה ואחריותה ההדדית.

המכתב העברי הידוע הראשון הוא בתנ"ך, בספר דברי הימים, "ויבוא אליו [אל המלך יהורם] מכתב מאליהו הנביא"; השֵם אגרת מוכר ממגילת אסתר, ובספר מלכים ב הוא נקרא ספר – אמצעי קשר בין אנשים, שאינם נמצאים יחד והם רוצים או חייבים או מתבקשים להידבר זה עם זה. לשם הקלה על הבעתן של משאלות, מחשבות, רגשות, תביעות, וכיוצא באלה - התפתח בעברית ובשפות אחרות הסוג הספרותי המכונה 'אִגְרוֹן', ובו הצעות לנוסחי מכתבים בכל מצב העולה על הדעת.