אין זה ספר צילום ואף לא ספר שירה במובנם המקובל. זהו דו־שיח בין שווים – מפגש המזמין התבוננות, מחשבה ותובנות חדשות. הספר חושף את האופן בו גבריאל לייטנר מתבונן בעולם: דרך עדשת המצלמה ובאמצעות ידו הרושמת את תהפוכות נפשו.
זהו הספר השלישי בסדרה: עדיין עוגן - הגיגים צילומיים (2021), הכל חרוט לחופש (2025) וכעת מה שלא אמרתי (2026). מבנה שלושת הספרים הוא שיח בין שלושה: שירים, תצלומים והקואר; שלושתם מהווים חיבור בין צילום לבין שירה וכך נוצר ממד נוסף ליצירה: תמונה נקשרת למילים ומילים מחפשות תמונה.
לאחר שנים של צילום ושל השתתפות בתערוכות, הגיע לייטנר להבנה כי חלק מאוסף התצלומים שלו חורג מגבולותיה של היצירה הבודדת ונושא עימו עולם רגשי שלם. הכרה זו הובילה אותו להעריך את המילה הכתובה, המשוררת, להקשיב למילים ולעצב אותן בדמות עולמו הפנימי. עושר החוויות שצבר לאורך חייו וחוכמת החיים המשתקפת ביצירותיו מעניקים לשיריו עומק ותיבת תהודה רחבה, המהדהדת מאיתות אוניברסליות עמוקות.
גבריאל לייטנר, יליד 1949 , הוא משורר מזן נדיר. הוא החל לכתוב שירים בשלב מאוחר בחייו. תצלומיו הוצגו בתערוכות צילום בראץ ובחו"ל. הוא ד"ר באימונולגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, עבד שנים רבות במכון הווטרינרי, בית דגן. במקביל לשנים של מחקר, למד והשתתף בקבוצות צלמים. הוא נשוי, אב לשלוש בנות ובן וסב ל-11 נכדים.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
