מחר טרם בא

מחר טרם בא – שם ספר השירים החמישי של נילי ארד – מסגיר את הדרמה שמתחוללת בתוכו. הוא מדובב את הימים הקשים ביותר שידעה מדינת ישראל, מיום הטבח המחריד שארע בשבעה באוקטובר 2023 ולאורך המלחמה הבלתי נגמרת שפרצה בעקבותיו, ועדיין מסרבת להסתיים. 

מרתק לעקוב אחרי הדרך שבה השירים הולכים ומשתנים לאורך הזמן הרע שנבלענו בתוכו. תחילה האימה, הלב שמתרסק בבת אחת, וכמעט מייד הזעקה והתפילה לשחרורם המהיר של החטופים. ואז ההבנה שמפציעה אט-אט שיום השחרור המקווה רחוק, ואין ביטחון שיבוא. ולצד הדאגה הכוססת לחטופים עולה הדאגה ליקירים שמסכנים את חייהם בעזה או על גבול לבנון. והגילוי שהזמן החולף לא מציע שום נחמה. והבנה נוספת שמפציעה אט-אט – שכך נראית השגרה החדשה שלנו: שגרה של אימה, יאוש, חוסר אונים. והזעם  שלא מאחר לבוא, על ההנהגה המופקרת והמפקירה. והמאבק בין צער שאין לו מידה לתקווה שמסרבת למות גם כאשר היא נוחלת תבוסה אחר תבוסה. והפחד לגורל המדינה. וההבנה שגם כשהחטופים – אלה מהם שנותרו בחיים – זוכים לחזור, השחר לא מפציע, והימים עדיין אפלים מתמיד.

ולצד שירי המלחמה אפשר למצוא בספר גם שירים נוספים, כאלה שנכתבו קצת לפני ותוך כדי, וגם בהם אפשר למצוא יאוש וריקנות ושברון לב – אישיים יותר – לצד שמחות מהוססות, ובין לבין נרמזת הנחמה הגדולה שמציעה השירה: הזכות לנסח את הצער במילים צלולות ונוקבות.    

אלי הירש