כיצד יכול המקרא, להפוך למקור חי ורלוונטי עבור הלומדים והמחנכים של המאה ה-21?
בחיבור ייחודי זה, ד"ר רביב רייכרט יוצא למסע אישי ואקדמי בעקבות ספר הספרים. מתוך התנועה שבין הגעגוע לנרטיב המקראי הציוני של ילדותו לבין הספקות שהתעוררו בו בבגרותו ביחס לנראטיב הזה, מציע המחבר קריאה חדשה של המקרא: לא רק כטקסט דתי או לאומי, אלא כתפיסה חינוכית.
במרכז הספר עומד ניתוח ספרותי־היסטורי של מחזור סיפורי אליהו הנביא, מן הדמויות המסתוריות והמרתקות ביותר במקרא. באמצעות כלים של ביקורת המקרא, ניתוח אינטרטקסטואלי ותורת ההתקבלות, דן רייכרט באופן שבו עורכי המקרא עיצבו את דמותו של אליהו דרך ההתכתבות עם דמויות אחרות במקרא. הספר מציג תהליך למידה פנימי, המשתמע מן העריכה, שבו עובר הנביא מן הקנאות האלימה והבדידות המסתגרת אל קול ה:דממה דקה" שמשמעותה היא אתיקה של הקשבה, וחינוך דיאלוגי.
מתוך כך הספר מנסח הצעה חינוכית עכשווית. הוא משלב בין הגישה המדרשית הפתוחה לבין עקרונות החינוך הדיאלוגי, הפדגוגיה הביקורתית והחינוך הדמוקרטי, ומציע לאנשי חינוך ולחובבי המקרא מודל מעשי להוראת המקרא, הנובע מן המסר המשתמע מסיפורי אליהו. מודל זה, המבוסס על חקר ודיאלוג, רלוונטי במיוחד בימים אלו של העדר שיח, שבהם כל שבט בישראל דבק בנרטיב שלו. הוא רואה בלומד שותף פעיל בעיצוב המשמעות, ולא מקבל פסיבי של ידע.