אסי שיינברט הוא עתונאי בעיתון חדש וצעיר על רקע סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90. עבודתו מביאה אותו לחקירת העבר הסטליניסטי (קומוניסטי) של הקיבוץ בו גדל. הדחף האובססיבי לגלות את העבר, גם של הוריו, מביא בסופו של דבר לתוצאות טרגיות.
מי שמשלם את המחיר הוא ידידו הקרוב, יוסי מלכין. מלכין היה הכשרון מספר אחת בכדורסל בארץ בשנות השבעים, אך עד שהחליט מה לעשות עם עצמו באו מוטי ומיקי למכבי תל-אביב והקריירה שלו נגדעה. הוא הופך לצל מהעבר, שחוזר לחיים בשלב מסוים כשהוא מתאהב בגיל מאוחר יחסית ביעלה, שהיתה חברתו הראשונה של אסי.
אסי חי בתל אביב בדירה ברחוב סוקולוב, דומה שהוא תמיד לפני או אחרי התאהבות. כשהוא מגיע להלוויתו של אחד מראשוני המשק, הוא פולט ליעלה בכניסה לבית הקברות, "אני לא מאושר".
בתוך תחושת הרדיפה והלחץ בעבודה, תקופת האינתיפאדה הראשונה, הוא פוגש בסינמטק בתל אביב צעירה ארגנטינאית בשם ליטה, שהופכת לחברתו. סיפור על רכוש גנוב בביתו של עתונאי מפורסם בשם ישראל מונבז מתברר כאוצר ארכיוני שנגנב מדמות שהיתה חשובה בתולדות המדינה והקיבוץ.
בדמותה של צלינה ברזל מצטלבות דרכיה של ההיסטוריה הישראלית יחד עם אירועי הפילוג בקיבוץ בו נולד. הפרוטוקולים הישנים רומזים על תככים, גוף מחתרתי, בולשת פנימית בקיבוץ, ומחבוא נשק בהריסות הכפר הערבי טייבה שימאלייה.
אסי שיינברט חדור אנרגיה זועמת בעקבות פיטוריו מהעיתון, לאחר שלעיתון נכנס שותף חדש עם עבר בטחוני. המידע על כך שכמה שנים קודם אסי ברח ממעצר בעקבות הפגנה בביר זית, נשלף נגדו כנימוק ל"ריענון המערכת". בהווה של הסיפור, אסי נחשד כמי שמגלה אהדה ל"ימין", הוא חוזר בטוריו שוב ושוב לדמותו של עזר גורני, מוותיקי הקיבוץ, שנחשף כסוכן סובייטי. בהמשך, כחלק מהתחקיר שהוא עושה על צלינה ברזל, נראה שקנוניות העבר לא הסתיימו אף פעם.
מול עולם הצללים של העבר, אסי נמשך בחבלי קסם לפסטורליה הרומנטית, המכאיבה לעתים, של הקיבוץ. אלמנתו של לוחם, איש סקירות הסרטים של יום שלישי, יעלה, יוסי מלכין – כל אלה מושכים אותו לסביבה שהוא כל כך לא רוצה לחזור אליה. הוא מתבייש באימו גיזלה, חברת המפלגה הקומוניסטית, ובמקום מגוריה בעפולה עילית. כשמתגלה מקום הסליק, אסי וחבריו עוקרים עץ חרוב ישן שמתחת לשורשיו נקבר אופנוע נורטון משנות ה-30. האופנוע טרטר לאחרונה כשסטלין עוד היה בחיים, והוא ינקום את נקמתו כשיוסי מלכין יתקן אותו ויקח אותו עם יעלה לנסיעת מבחן בדרך לכפר תבור.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
