ביקורות קוראים

״"שומרת הראש" מאת קתרין סנטר בגרסתו הקולית הוא בדיוק הספר המושלם, שיעטוף אתכם בחמימות ויגרום לחייך בלי לשים לב. הוא קליל וזורם וכיפי מהרגע הראשון. העלילה מתקדמת באופן שובה לב שמצליח להזדחל אל מתחת לעור ולכתר את הלב בעדינות כובשת, לצד רגעים קריטיים שמעוררים עקצוצים מכווצים ומותירים תחושה ברורה שהקסם הזה פשוט תפור להיות תסריט לסרט הקומדיה הרומנטית הבא. שמישהו ירים את הכפפה! החוויה הזו מומלצת במיוחד בהאזנה לגרסה הקולית, שבה תמר לוין עושה עבודה נהדרת. קולה ערב לאוזן והיא מרגשת בהגשתה, ומפיחה חיים בדמויות בצורה טבעית ונעימה שלוקחת את המאזינים אל תוך הסיפור. נקודה מרעננת במיוחד ברומן הזה היא שהדמות הראשית אינה מתוארת כפאר היצירה, והנכסים המשמעותיים שלה אינם חלק מהנוף הנראה לעין מיד. היא פשוט רגילה (מינוח של הסופרת...), וראויה לחלוטין. בנוסף, מדובר בסיפור רומנטי כתוב היטב שנעדר סאמט, ומציע קריאה/ האזנה צפויה במובן הטוב של המילה, כזו שאינה דורשת יותר מדי ריכוז אלא רק התרווחות אחורה והנאה צרופה מכל רגע בדרך. מומלץ ביותר לחובבי הז'אנר.״

״הצצה כואבת, רגישה ומלאת אופטימיות לשיקום ולחיים מחדש חוויית ההאזנה ל"לפני שראיתי אותך" מאת אמילי הוטון (בקריינות הנהדרת של תמר לוין) פשוט שואבת אותך פנימה מהרגע הראשון. זה מסוג הספרים שפשוט "שתיתי" בלגימות גדולות ולא יכולתי להניח בצד. על פני השטח, הספר עוסק בנושאים כבדים- טראומה, כאב, שיקום, בנייה מחדש של הדימוי העצמי והתמודדות עם מציאות חדשה ולא צפויה. אבל איכשהו, הכתיבה של הוטון מחוללת קסם אמיתי: היא מצליחה לשמור על מקצב קליל, הומור בריא של מחלקת שיקום ואווירה אופטימית שנוגעת ישר בלב. היא צוללת לעומקים הרגשיים הכי פגיעים, ורגע אחרי זה נותנת לך להרים את הראש מעל המים ולראות את השמיים. מערכת היחסים שנבנית במרכז העלילה, בין אלפי ואליס, יפהפייה בעיקר בזכות ההדדיות שבה. אין כאן "מושיע" ו"נושעת" אלא שני אנשים שמקלפים שכבות הגנה במקום הכי לא בטוח בחייהם, משתנים, וצומחים יחד דרך הכאב תוך חיבור לחלקים חדשים בזהות של עצמם. נקודת עוגן מופלאה נוספת היא הדמות של שרה. היא מגלמת במדויק את "המבוגר שמאמין בך". היא לא מתבלבלת בין העבר להווה, מכירה בערך ובחוזקות של אליס מבלי להתעלם מהחולשות שלה, ועוזרת לה לפלס דרך אל עבר התקומה שלה. ספר עדין, מרגש ומעצים שמאזן בצורה מושלמת בין תוכן עמוק לכתיבה זורמת. מומלץ בחום!״

״מחפשים ספר הפוגה שהוא הנאה צרופה, קליל ומנחם? מצאתם! הקסם האמיתי של הספר טמון במערכת היחסים שנרקמת בין שתי דמויות שתוייגו כ"שונאי אהבה". העלילה נפתחת בקצב מדוד כדי לבנות את הדמויות, וברגע שקייטי נוחתת בקי ווסט, מתחיל Slow-burn משובח! רצף של טעויות משעשעות ומביכות בונה מתח מחשמל ומלא כימיה בין הגיבורים. הסופרת מצליחה להחזיק את הקצב נהדר עד הפרק האחרון בלי שום מריחות זמן, בעזרת דמויות עגולות, עמוקות ומורכבות והמוני קונפליקטים מרתקים. אגב, למי שזה חשוב לו- הספר משולל סמאט לחלוטין. חוויית ההאזנה: אלינור אהרון בן-אבי עושה עבודה מופלאה! הקול וההגשה שלה מתלבשים בול על קייטי ומעלים חיוך לאורך כל הדרך. הערת המחברת בסיום: פרק סיום מקסים ומעורר מחשבה על הכוח של סיפורי אהבה לרפא אותנו, ועל המסע להתאהבות לא רק בפרטנר אלא קודם כל בעצמנו. בשורה התחתונה: רומן רומנטי אינטליגנטי, מצחיק ומחמם הלב. מומלץ בחום להאזין ולחייך!״

״קריינות נהדרת לספר שהוא כיפי ומרגש. הוא כתוב נהדר ובצורה זורמת ונעימה. העלילה מלווה את מערכת היחסים הנרקמת בין 2 הדמויות הראשיות לאורך שלבי ההתפתחות שלהן- מהילדות, דרך הנעורים ועד לבגרות, במקביל להתפתחות הרגשות. יש בו את השילוב המדויק של רגש, עומק וגם קצת סמאט לוהט כמו שצריך. סיפור סוחף ומקסים שפשוט עושה חשק לראות אותו הופך לסרט! מומלץ.״

״איזה תענוג של ספר. הגעתי אליו אחרי שני הספרים הראשונים בסדרה, ובעיניי הוא פשוט עולה על כולם. החדשות הטובות הן שמדובר בסיפור עצמאי לגמרי, כך שאפשר לחלוטין לקרוא (או להאזין) לו בלי קשר לאחרים. מה שהופך אותו לכל כך מוצלח זה היפוך התפקידים המדליק והמרענן שקורה כאן: במקום ה"דושבג" הטיפוסי והבטוח בעצמו, קיבלנו את רט: חבר בנבחרת ההיאבקות של הקולג' שהוא אמנם גבר מרשים, אבל בכל מה שקשור לנשים הוא פשוט קלולס, חסר ביטחון ולא מעלה על דעתו שמישהי בכלל תסתכל עליו. מולו עומדת דמות נשית שהיא להבת אש מוחצנת, יוזמת ומלאת תשוקה. הניגוד הזה יוצר סלואו-ברן (Slow-burn) מטורף שמחזיק מתח רגשי ומיני מעולה לאורך כל העלילה. הטיזינג ביניהם פשוט מצוין, והסמאט כאן משובח, לוהט וכתוב הרבה יותר טוב מבספרים הקודמים. כבונוס, חוויית ההאזנה לספר הזה היא פשוט פסגת השאיפות. הקריינות משולבת של גבר ואישה, כאשר רועי ווסט ולירון בן שמעון עושים כאן עבודה פשוט מעולה ומפיחים חיים בדמויות בצורה מושלמת. ספר קליל, סוחף, חם וכיפי בטירוף. מומלץ בחום!״

״הספר השני בטרילוגיית "רייבנהוד" שונה באופיו מהספר הראשון. הכתיבה נשארה קולחת, חושנית וסוחפת, אך העלילה כאן עמוקה ומורכבת יותר ומעניקה לקוראת מרחב עלילה רחב ועשיר. לצד המתחים בין הדמויות עולות מורכבויות של המציאות, של נפש הדמויות ושל יחסי הגומלין ביניהן. הספר שזור ברגעי שיא, הפתעות וגילויים מסעירים. קשה להניח אותו מהיד, או במקרה שלי- להפסיק להאזין. ססיליה, הדמות הראשית, בת להורים שלא נישאו מעולם וגדלה לצד אם עסוקה בעצמה ואב מרוחק, מתמודדת מילדותה עם תחושת ניכור והיעדר שייכות. בספר הראשון היא מצטיירת כצעירה חשופה ושברירית, חסרת עמוד שדרה, מושא חלציו של כל גבר מסוקס הנתונה לחסדיו. היא מרצה, מוותרת על עצמה, כמהה לאהבה, לאישור עצמי ובעיקר לאמון. מתקשה לעמוד על עקרונותיה, תרה אחר זהות ושייכות. בספר השני מתרחש מפנה משמעותי. ססיליה מתחילה להיאבק על זכותה להציב גבולות, לבחור, לדרוש אמת ולעמוד על שלה. אם בספר הראשון היא משחזרת את מערכת היחסים עם אימה (כניעה, ריצוי ותלות), כאן היא מתמודדת עם הצורך בדמותו של האב שמעולם לא תבע בעלותו עליה. היא זקוקה לדמות המנטור שיהווה שילוב של סמכות, ביטחון ותבונה ויאפשר לה לצמוח וגם לעמוד על שלה. לאורך שני הספרים, ססיליה עוברת מסע של התבגרות והתעצמות. הספר רווי מתח, תהפוכות וגילויים שמפתיעים שוב ושוב. הוא משלב רומנטיקה, מסתורין ובחינה מוסרית של נאמנויות, והופך את הקריאה לחוויה ממכרת.״

״מותחן סוחף ועוצמתי, הכתוב ביד רגישה ובקצב מדוד. זהו סיפור קשה וכואב, שמעורר טלטלה רגשית ומותיר חותם עמוק. מצד אחד, קשה להניח אותו – הסקרנות והמתח לא מרפים. מצד שני, חוויית ההאזנה אינה פשוטה, ולעיתים אף מעיקה רגשית בשל עוצמת התכנים. ספר שמעורר מחשבה ומציף תחושות עמוקות, ומתאים למי שמוכן להתמודד עם תכנים שאינם קלים אך בהחלט משמעותיים. ספר שאי אפשר להישאר אדישים כלפיו. קריינותה של שירי גדני מבוצעת באופן מדויק, רגיש ומעורר אמפתיה, היא מצליחה להעביר את המורכבות הרגשית של הדמויות ולהחזיק את המתח במינון הנכון.״

״אם קראתם או שמעתם את הספר הראשון בסדרת הקולג' הזו, בטח יצא לכם לפגוש את זיק דניאלס וחשבתם לעצמכם: "וואו, איזה דוש..". אז זהו, תחזיקו חזק, כי הספר השני מוקדש כולו אליו ומוכיח פעם נוספת את המשפט השחוק והנכון: אין ילד רע, יש ילד שרע לו. הספר הזה מביא לנו סיפור אהבה מתוק להפליא בין גבר צעיר שהצמיח סביבו חומות מבוצרות וקוצים של פלדה, לבין בחורה עם לב נקי ועיניים טובות. היא היחידה שמצליחה, ברגישות ובלי כוונות נסתרות, לחדור את השריון הקשוח שלו ולראות את הרכות שחבויה בפנים. היא עושה את מה שאף אחת אחרת לא הצליחה לעשות לפניה, אבל לשינוי הזה יש מחיר: כשהוא מתחיל להשיל את הקוצים שלו, היא זו שמדממת בדרך. חוויית האזנה שלי: בחרתי להקשיב לספר הזה בגרסת האודיו שלו. הקריינות הנפלאה היא של אמיר אשר. הקול שלו התיישב לי בצורה מושלמת בדמיון עם הדמות של זיק. מעבר לזה, נראה שסדרת "איך לצאת עם דושבג" היא פשוט נקודת כניסה מושלמת למי שרוצה להתנסות לראשונה בהאזנה לספרים. היא קלילה, זורמת, ולא דורשת קשב בעצימות גבוהה כך שהוא אידיאלית לליווי בשגרת היום-יום, בנסיעות או תוך כדי מטלות. בשורה התחתונה? התוצאה היא קלילה, מתקתקה וזורמת. בתוך הז'אנר הספציפי הזה, הוא לגמרי מקבל ממני 4 כוכבים, ומומלץ בחום, במיוחד באוזניות!״

״האזנתי לספר הזה כמעט ברצף, והוא פשוט זורם, קליל ומרגש. הסיפור עצמו מקסים וסוחף, ובאמת קשה לנתק את האוזניות. הקריינות של הגר לב-ארי מגידיש מעולה! הקול שלה נעים מאוד לאוזן ומכניס לאווירה בצורה מושלמת. שני דברים ששווה לקחת בחשבון: - הקפיצות בזמן: העלילה נעה בין עבר להווה. לקח לי קצת זמן להתרגל למעברים האלה תוך כדי ההאזנה, אבל ברגע שנכנסים לקצב זה זורם. - נקודת המבט: הסיפור מסופר בגוף ראשון רק מצידה של הדמות הראשית. לדעתי, משהו קצת מתפספס בפורמט הזה; אם היו פרקים שמסופרים גם מנקודת המבט של הדמות הראשית השנייה, זה היה יכול להעצים את הרגשות ו"לעגל" את הדמויות אפילו יותר. על החלק הזה הורדתי נקודה. בשורה התחתונה- ספר קליל, מרגש ומומלץ בחום.״

״הפוגה קלילה וכיפית לניקוי ראש. אתחיל בכך שהאזנתי לספר והקריינית, יעל אהרונוב, פשוט נהדרת. יש לה קול נעים לאוזן וההקראה שלה הופכת את חוויית ההאזנה לזורמת ומהנה. הספר עצמו הוא סיפור אהבת קולג' קלאסי שמביא את הטרופ של "משונאים לאוהבים" ובנוי כסלואו-ברן (Slow burn) עם המון טיזינג נחמד, דיאלוגים משעשעים וקצב טוב. הוא קליל, זורם, כזה שהוא פשוט הפוגה נחמדה מהמציאות. אל תצפו פה לאיזה עומק מטורף או מורכבות יוצאת דופן, כי אין את זה, וזה גם לגמרי בסדר. הספר לא מנסה להיות מה שהוא לא. בשורה התחתונה, זו בחירה נפלאה למי שרוצה להעביר את הזמן בכיף, בחיוך ובאווירה טובה.״

״אם אתן מחפשות ספר מתוק, מקסים, חמוד ומשעשע – הגעתן למקום הנכון! "שיעורים באהבה" של שרה אדמס הוא בדיוק מסוג הספרים שיסדרו לכן זמן נהדר וכיפי. האזנתי לספר בפורמט הקולי, והקריינים (לירון בן שמעון וחן גבעתי) היו פשוט נהדרים. הם נפחו חיים בדמויות והפכו את החוויה למהנה. הכתיבה עצמה סופר קלילה וזורמת, ככה שלמרות שלא מדובר בעלילה מורכבת או עמוקה מדי והסוף די צפוי, הספר עדיין סוחף וכיף לזרום איתו. זה רומן נערות קלאסי שעושה את העבודה בצורה מושלמת כשמחפשים קצת הפוגה מהמציאות וסיפור אהבה חמוד שיעשה טוב על הלב. מומלץ לכל מי שרוצה ניתוק קל וחיוך על הפנים!״

״הספר הראשון בסדרה מציג מפגש רומנטי בין שני צעירים השוהים במכון גמילה, ומתאר את התאהבותם המתפתחת בתוך מרחב טיפולי רגיש ושברירי (מיריבים לאוהבים). הכתיבה קולחת ושנונה, והסופרת משרטטת את העלילה באופן המאפשר קריאה נוחה ומהנה. עם זאת, בעיניי בניית הדמויות לוקה במידת שטחיות. אף שהסופרת מציגה את המניעים המרכזיים של הגיבורים, העיבוי הפסיכולוגי שלהם נותר חלקי. הדפוסים שמניעים את העלילה נשענים על תבניות מוכרות ואף סטריאוטיפיות, והעומק הפנימי כמעט ואינו מתפתח לאורך הסיפור. כתוצאה מכך, קווי העלילה צפויים למדי. עדיין כדאי גם לזכור שמדובר ברומן רומנטי־אירוטי, ובמובן זה הספר בהחלט מספק את הסחורה. תיאורי הסמאט זורמים, גרפיים במידה הנכונה ומעוררים, ולעיתים משולבות בהם הערות משעשעות של דסטין שמוסיפות קלילות וחן. למשל: הערותיו המתייחסות לנתוניו הפיזיים. במובן הזה, הבחירה להתמקד בחוויה האירוטית ולא בעומק פסיכולוגי רחב יותר מובנת. הקריינות של חן גבעתי מוסיפה נדבך משמעותי לחוויית ההאזנה. גבעתי אינו מסתפק בהקראה טכנית; הוא מגיש את הטקסט באופן תיאטרלי, רגיש ומחושב, מגלם ומחייה את הדמויות. בדמיוני קיבלתי ייצוג ויזואלי מלא של דסטין וסובביו. לא פעם מצאתי עצמי נוסעת ברכבת או צועדת ברחוב עם חיוך קטן ולא מוסבר על פניי. נהניתי כל כך מההגשה, עד שאני מתלבטת אם הספר הקולי הבא שלי יהיה בקריינותו של גבעתי, או שמא אפנה לרומן חדש של סופר או סופרת אהובים.״

״"רייבנהוד- הסוד" של קייט סטיוארט הוא רומן סוחף, מסתורי ומלא תשוקה. כבר מהעמוד הראשון נשאבים לעלילה, שמצליחה לשלב סודות, ריגוש וכימיה עזה בין הדמויות. הספר מושלם למי שאוהבת רומנים חושניים עם טוויסט דרמטי שמחזיק אותך במתח עד הסוף. עם זאת, קחו בחשבון שהדמות הנשית הראשית בעלילה, מתחילה את ציר התפתחותה בספר הראשון של הטרילוגיה. היא אישה-נערה צעירה עם דפוס בולט של ריצוי והיעדר הגדרה ברורה של העצמי. היא נתונה להשפעות כאלו ואחרות אך נאבקת למצוא משמעות אמיתית במציאות חייה ובבחירותיה. אל תמהרו לשפוט אותה, אולי היא תצליח לשנות משהו בתבניות החשיבה שלכם... האזנתי לגרסה הקולית של הספר ונהניתי מאוד. ההקראה של אלה רוזנר הייתה חלק בלתי נפרד מהחוויה הספרותית: קולה הצעיר והנערי התאים באופן מושלם לדמות הראשית, הטונציה המגוונת שבה השתמשה הוסיפה רבדים חיים לדיאלוגים ולמצבים. ממליצה להמשיך לקרוא את הספר השני בטרילוגיה- הוא אף טוב יותר!״

״נהניתי להאזין לספר. הוא קליל ונחמד, מעלה חיוך מידי פעם. מצד שני, לא היה לי צורך לקרוא/ להאזין לספר הבא בסדרה.״

״האזנתי לגרסה המוקלטת, בביצוע של ג'וני רוזנבלום ו־יפעת ניב, וזו בהחלט הייתה חוויה נעימה. הקריינות מוסיפה רגש וחיים לדמויות, והופכת את ההאזנה לזורמת וכיפית. אבל כשמסתכלים על הסיפור עצמו, הוא די צפוי. יש שאלה מרכזית אחת שמלווה את העלילה, וברור למדי לאן היא הולכת. התשובה מגיעה בסוף, כמו שציפינו, ובדרך אין הרבה הפתעות או רגעים שבאמת תופסים בבטן. למרות שיש כאן נושאים עם פוטנציאל לרגש, בפועל הכול מרגיש קצת שטוח ולינארי, ולא באמת מצליח לגעת או להשאיר רושם. בסך הכול, נחמד להעביר איתו את הזמן, בעיקר בזכות ההקראה, אבל לא ספר שנשאר איתך אחרי שמסיימים.״

״האזנתי לספר "מה אם אתה ואני..." מאת רוני לורן, וראוי לפתוח במחמאה לביצוע הקולי: אלה רוזנר מגישה קריאה מעודנת, רגישה ומדויקת. אני מעריכה את כתיבתה הקולחת והנגישה של לורן, אך הפעם החוויה מורכבת יותר. לאורך חלקו הגדול של הספר נהניתי מרומן רומנטי קליל ומתקתק, השומר על קצב נעים וזורם. עם התקדמות העלילה נחשפים רבדי עומק נוספים, המעניקים לדמויות ולסיפור כולו נפח רגשי ומשמעותי יותר. הדמויות נושאות מטען רגשי, והקשר הנרקם ביניהן משמש מנוע מרכזי לתהליך ההתמודדות ואף מתפקד כמרחב טיפולי עבורן. הדינמיקה ביניהן אמינה למדי, גם ברגעים שבהם קצב ההתפתחות האישית אינו מסונכרן, באופן המשקף מציאות אנושית. המכנה המשותף להן הוא כוח הרצון לעצב מציאות חדשה, שאינה מוכתבת עוד בידי הטראומה. הספר נע בין שני רבדים: ברובד הגלוי מתקבל סיפור רומנטי עם יסודות של סיבוך והתרה, כמעט כתסריט קולנועי לנוער בוגר, כולל מגע מדוד של סמאט. אולם ברובד העמוק יותר נפרש נרטיב של טראומה, כאב והחיים שאחריה. הדגש הוא על ניסיונות התמודדות, בחירה והתעקשות על תנועה- גם אם בצעדים קטנים, שמחוללים שינוי הדרגתי ומניעים את ההווה לעבר עתיד מיטיב. עם זאת, לקראת הסיום חלה האטה ניכרת בקצב, המלווה בתחושת חזרתיות: הדמות חושבת לעצמה, הדמות השנייה משערת לגביה, ובהמשך הדברים אף נאמרים במפורש דרך דיבור או פעולה. הסיום והאפילוג עוררו בי חוסר סבלנות; הם נחוו כטרחניים ומיותרים, והעמיסו על מסר שכבר הובן היטב. במקום להותיר מרחב לפרשנות, הם נוטים להסביר ולפרט יתר על המידה, באופן שמקהה את כוחו של הסאבטקסט. את הכוכב השלישי הענקתי מתוך הערכה מתמשכת ללורן, גם כאשר התוצר הנוכחי אינו מממש אותו במלואו.״

״ניסיתי לחזור שוב ושוב לספר, אך לא הצלחתי לסיים אותו. חוויית ההאזנה הייתה עבורי לא פשוטה, ועם הזמן הפכה למעיקה רגשית – כזו שמעוררת תחושת כובד נפשי, כמעט כמו להישאב לעולמן הקשה של הדמויות. הכתיבה חדה, בוטה ופרובוקטיבית כבר מהשורות הראשונות, ומשקפת באופן נאמן את עולמן הפנימי הסוער של שתי הדמויות המרכזיות. הן מעוצבות באופן שמציף בוטות, כאב, ותחושת הרס עצמי הדדית. הן פועלות זו כלפי זו וגם כלפי עצמן – בדרכים פוגעניות, אלימות רגשית, ולעיתים אף מעוררות קבס. הקשר ביניהן טעון ולעיתים קשה לעיכול. יחד הן יוצרות דינמיקה רוויית סבל עם התנהגות הרסנית, שמצד אחד מגלמת ניסיון לתיקון, ומצד שני – רק מעמיקה את הפצע. הכתיבה הישירה והפרובוקטיבית משרתת היטב את הקולות הפנימיים של הדמויות. מצד אחד יש רצון להבין את הדמויות ולהישאר קרוב, אך מצד שני הן מעוררות תחושות של ריחוק וסלידה. זהו ספר טעון ועוצמתי, תובעני מבחינה רגשית –חוויית קריאה שלא מתאימה לכל אחד.״

״הגעתי לספר הזה עם ציפיות, אבל לצערי מדובר בפספוס ובבזבוז זמן. במשך רוב הזמן הרגשתי שאני פשוט מאזינה לתקציר המורחב שעל גב הכריכה. העלילה זזה בקצב של צב, קופצת בין עבר להווה בלי שום ערך מוסף, ומרגישה כמו "יומני היקר" של ילדה בת 12. יש כאן המון דיבורי סרק ותיאורים מתישים, במקום דרמה אמיתית שתגרום לרצות להמשיך. השאלה היחידה שמסקרנת מההתחלה ("למה הוא לא הגיע לפגישה לפני 9 שנים?") פשוט לא מטופלת. רק לקראת הסוף ממש, בפרקים 25-26 (מתוך 28 בסך הכל), העלילה פתאום נזכרה להפציע וליצוק תוכן לתוך עצמה. האירועים פשוט קרו, ללא הכנות מתישות או דיבורים מסביב. גם אז זה היה מעט מדי ומאוחר מדי, בלי שום תפניות. חוויית ההאזנה עצמה רק הקשתה על המצב. לקריינית, שירי גדני, יש אמנם קול נעים ודיקציה מעולה, אבל מהירות האודיו גבוהה מידי. ניסיונות להאט את המהירות באפליקציה רק הפכו את הדיבור לנמשך ומוזר. השורה התחתונה: לא, לא ושוב לא. ספר מרוח ומאכזב. אני לגמרי צריכה לקחת הפסקה ומנוחה ממנו לפני שאוכל לגשת לספר הבא.״

״כנראה שהזדקנתי. בזמנים בהם ספר הופך למיקרו-סדרה אינטרנטית, מה הפלא שגירוד אקראי בעורף, בזמן מלחמה הופך לספר? בשלב הבא יהפכו תשדירי פרסומות לספרים? כבר עכשיו אני מתקרבת למכסת המילים כדי שהביקורת תהפוך לספר. אז רגע (!) אני רוצה להוסיף "עאלק" אחד ועוד "כפרה" ועכשיו זה מתובל טוב ומוכן להגשה!״

״קשוח. זה כנראה התיאור המדויק ביותר ל"הקוצים של רוז". הקשיחות נוכחת כמעט בכל רובד של הספר. העלילה נשענת על שני סוגי פשיעה שונים, ומבלי להיכנס לספוילרים, מצאתי את עצמי מתקשה עם האופן שבו אחד מהם מוצג כקו אדום, כשהשני זוכה לטיפול סלחני. גם הדמויות עצמן מפעילות מעין מוסר כפול בהוויה, במעשים כשברקע טיעונים צדקניים לסיפור חיים קשה שברא מציאות קשוחה... זה עורר בי חוסר נוחות. גם בגזרת הסמאט החוויה הייתה מעורבת. התיאורים כתובים היטב ומצליחים להצית את הדמיון בפעמים הראשונות, אך בהמשך נוצרת תבנית שחוזרת על עצמה. מה שהיה בתחילה מסעיר ומרענן הופך בהדרגה לצפוי ולשחוק. האזנתי לגרסה הקולית, וכאן נרשם פער משמעותי בין שני הקריינים. באופן אישי, שילוב של קריין וקריינית תמיד מסייע לי לשמור על קשב, והקריין הגברי אכן עושה עבודה מצוינת. לעומתו, הקריינית בוחרת בהגשה דרמטית, מלאת פאתוס, שבשלב מסוים הפכה עבורי למתישה ואף מעיקה. גם החזרה המרובה על הביטוי "מיצי מרה", שנהגה באופן שגוי ע"י הקריינית (במלעיל)- צרם לאוזניי בכל היבט אפשרי.... האם אני ממליצה? קיוויתי למנה של אסקפיזם, נשארתי עם בחילה.״

״קצב איטי מדי וחוסר חיבור. הגעתי לספר עם הרבה רצון טוב, כמי שאוהבת את ספריה של סמנתה יאנג, אבל "טיילת הארט 1" התגלה כחוויה מעייפת. העלילה דלת תנופה, אין מספיק "מתח" עלילתי או שאלות שנותרו פתוחות, והתוצאה היא כתיבה שמרגישה טרחנית. גם הקריינות, שמתכתבת עם סגנון הכתיבה, לא סייעה לי לצלוח את הספר. לצערי, לא הצלחתי לסיים.״

״הספר השלישי והאחרון בטרילוגיית רייבנהוד הותיר אותי בתחושת עייפות עמוקה – וחבל. את שני הספרים הראשונים קראתי בשקיקה ובמעורבות רגשית מלאה. חשתי כי אני צועדת יד ביד עם הדמויות: הבנתי את מניעיהן, התרגשתי, התאהבתי, התאכזבתי, נפגעתי והופתעתי. העלילה נבנתה באופן מדורג ומדויק, הסודות נחשפו במינון נכון, והשאלות המהותיות קיבלו מענה מספק ואף מספק רגשית. זה היה תהליך קריאה משמעותי, כזה שמותיר חותם. דווקא משום כך, האכזבה מן הספר השלישי הייתה כה בולטת. גילוי העובדה שטרם הוקלט לגרסת אודיו תסכל אותי מאוד. ובכל זאת, מתוך מחויבות לסדרה, מצאתי את עצמי עושה דרכי לספרייה העירונית (זה יחד עם הבחירה שלא לרכוש רק את הספר האחרון בטרילוגיה כספר פיסי... כל אחת והשריטות שלה..). לאחר שני פרקים בלבד, להפתעתי, נולדה גרסת האודיו והזדמנות זו אפשרה לי להמשיך. למען האמת, אילולא הייתה זו גרסה קולית (נהדרת עי שרית שחף!) שמלווה נסיעות, בישולים וניקיונות – ספק אם הייתי מצליחה לעבור את מחסום החפירה. גם כך, ההתקדמות עד לסיום הייתה מאומצת. מעבר לפירוט היתר ולעיסוק האינסופי ב”איך” וב”למה” ברזולוציות גבוהות מידי, רוב הספר מאורגן סביב קפיצות תכופות בין זמנים- קדימה ואחורה. מבנה סיפורי שאין בו תרומה להבנה עמוקה יותר, אלא מייצר עומס קוגניטיבי, פוגע ברצף הקריאה ומעצים את תחושת המיותרות. את הגילויים הדרמטיים ניתן היה לדחוס לפרק נוסף בספר השני ולחתום שם את הסדרה בעוצמה ובדיוק. סיימתי את הספר השלישי בתחושת מיצוי ואף תשישות. הוא לא הוסיף רובד חדש לדמויות או לעלילה, ולא העמיק את החוויה שכבר הושלמה. בעיניי, הוא היה איטי ומיותר. סליחה.״

״האזנתי לספר. לקולה של הקריינית יש גוון נוקשה ודיבור איטי ומלא־הטעמה, כמעט כמו קריינות רדיו ישנה בסגנון דליה מזור של שנות ה־50- וזה ממש לא מתאים לדמות הצעירה והעכשווית של הסיפור. גם התוכן עצמו לא הצליח לפצות: העלילה איטית, צפויה ונדושה, והדמות הראשית פשוט "חופרת" בלי סוף. בקיצור – חוויה מתישה יותר ממרגשת. מיותר.״

״האזנתי לספר, ודווקא אהבתי את הבחירה בשני קריינים – גבר ואישה. זה מוסיף עניין, עוזר להתחבר לדמויות ומקל על הריכוז. חבל שהקריינות הטובה לא מצילה עלילה שטוחה וצפויה ודמויות שלא מתפתחות כלל. התחושה היא של סיפור שחוק שראינו כבר עשרות פעמים, ובגרסאות קולנועיות הרבה יותר מוצלחות. רחוק מלהיות "הדבר האמיתי".״