ביקורות קוראים

״נהנתי! צילמתי מלא פסקאות שנונות למזכרת. איזה ספר מהמם!״

״איזה ספר! ואו! לא רציתי שיגמר.״

״ואו... אי אפשר היה להניח מהיד. מרגש, עוצמתי, נוגע.״

״בהיותי עובדת בית חולים מזה 2 עשורים מאד התחברתי להומור השחור ולדמויות הצבעוניות.״

״זרם וסיקרן, אבל בסוף היה לי מוזר איך שזה נגמר, לא הכי אמין.״

״מתחברת לספרים היסטוריים, על חיי מיילדת אי שם ב 1790. היה לי מענין.״

״ואי מושלם, סיימתי ביומיים. שומר על מתח לאורך כל הספר.״

״נחמד ממש... זרם לי, חייכתי לא מעט״

״זורם, גורם להכנס איתו פנימה לעלילה ולחלום על הדמויות. נושא שואה הוא תמיד אקטואלי, נראה שהסופרת חקרה והתעמקה בנושא, מה שגרם לעלילה להרגיש אמיתית.״

״ספר מרתק, שומר על קצב ומתח. יותר מדי קטעי סקס לטעמי שלא תורמים לעלילה לדעתי.״

״חיסלתי בכמה שעות.״

״הספר מותח וכתוב היטב, עיקר המתח בשבילי היה ב 10% האחרונים. קראתי תוך מספר ימים . מומלץ.״

״ספר מרתק, סיימתי תוך כמה ימים. לא יכולה להגיד שמתוחכם מדי. אבל עדיין מהנה.״

״רק אחרי חצי מהספר מתחיל הספר להתקדם, המצור על לנינגרד מוסבר באריכות יתרה. הסוף מרגש וקצת מפתיע. אפשר היה לקצר.״

״הופתעתי מזה שנושא האנתרופולוגיה יכול להיות מענין, הדמות הראשית מענינת ומסקרנת. לילי קינג יודעת לכתוב.״

״לקח לי זמן לסיים את הספר, יש פרקים מרתקים, שגורמים לחשוב, ויש פרקים יבשים יותר.״

״ספר מותח, זורם, לעיתים איבדתי רצף מי זה מי, הסוף מפתיע.״

״נחמד, קליל, קריא. שומר על מתח. קיוויתי לסוף מפתיע יותר.״

״מאד הזדהתי עם מצב הרפואה, לא שונה בהרבה מישראל. סגנון הכתיבה היה לי קשה, מתחיל בתאריך ופיסקה בנושא שונה לחלוטין מפיסקה קודמת. אין רצף. יש הרבה סיפורים קצרים ביותר עם הומור שחור.״

״הספר אכן מותח, אבל התחושה שהגיבור הוא כל יכול, ממש גיבור על, ככה שלי היה קצת קשה להתחבר.״

״הספר כתוב טוב, מבחינת השפה. אבל הדמות הנשית מאד כנועה וזה הפריע לי. העלילה מאד מאד איטית. לצערי הסוף לא מפתיע.״

״מאד אוהבת את מאירה, אבל הרגיש לי קליל מדי, על גבול הרדוד. דברים פשוט מסתדרים פתאום לקראת הסוף.״

״מאכזב...התחיל טוב, מסקרן, זרם ואז מספר ארועים מצוצים מאצבע ומשם זה כבר התקשה להתרומם.״

״התחלה מבטיחה, כתיבה סוחפת, אבל אחרי שליש ספר תחושה שעומדים במקום, הכל אותו הדבר, המועקה של היחסים ביניהם נשארת עד הסוף, בקושי סיימתי את הספר.״

״התחיל נחמד ואז הלכתי לאיבוד מכל השמות והדמויות. אולי אם קוראים יום יום יש הגיון ורצף, אצלי זה נמרח לחודש ובקושי סיימתי.״

״מאד שומר על מתח בחצי הראשון, אחר כך תחושה של אריכות בלתי מוצדקת על גבול המיאוס. והסוף מצוץ מאצבע. באסה״

״ואו, לא מאמינה שהצלחתי לסיים. על אף העברית היפה ומספר משפטים לפנתאון, היה לי ארוך ומייגע. גם ככה תקופה קשה אז גם הדכאון בספר.״

״היתרון הגדול שהוא קצר... לא התחברתי לסגנון, הרגיש רצף שצף של דיבור, רעיונות, מחשבות, בלי קשר ביניהם.״