ביקורות קוראים

״המחזאית המיומנת עדנה מזי''א כתבה את הרומן התיאטרלי האולטימטיבי. תיאטרון במיטבו, הן בדיאלוגים השנונים, הן בסיטואציות התיאטרליות (ההתבוננות מהיציע - המרפסת - באמצעות משקפת תיאטרון), הן בתוכן ובדמויות (שחקנים, במאי, אנשי אביזרים וכו'), הן בהתכתבות עם 'הדוד וניה' של צ'כוב, והן בכל הדרמות שנשזרות במהלך העלילה. מעולה!!!״

״לפרוץ לכאורה את כל כללי הז'אנר ולהוליד אותו מחדש. יצירת מופת ''בלשית'' ללא בלש וללא פושע (לפחות לא בחזית הסיפור) וכל מילה נוספת היא ספוילר.״

״הכותרת הבטיחה קמצנים, חמדנים ועסקנים, אך הספר צריך להיקרא ''חמדנים, חמדנים וחמדנים''...״

״בעיניי זהו הספר הבדיוני הנועז והמקורי ביותר שנכתב על השואה, או לתר דיוק - על ''תעשיית השואה'' או ''מסחור השואה'' או ''יחצון השואה'' (קשה למצוא את הביטוי ההולם). הזכיר לי קצת את סיפורו הגראפי המעולה של מישל קישקה ''הדור השני''.״

״יש בספר כל מה שנדרש מסיפור בלשי עשוי היטב: מורכבות, תפניות, מקוריות, חריגות רצויות מהז'אנר הקלאסי, תחרות בין חוקרים שיוצרת מתח מקביל לתעלומה, כשאהדת הקורא נתונה כמובן לאברהם-אברהם וכו' בתוספת מה שנדרש מרומן עשוי כהלכה: אנושיות, חמלה, הזדהות וכו'.״

״ספר קודח. ירושלים קודחת. ירושלים אפוקליפטית. זירה לפעולתם ההזויה של תמהונים החיים בתחושה שאחרית הימים אם לא תבוא מחר אזי תבוא מחרתיים. והכל מתועד...״

״בקריאה שנייה עוד יותר מהנה (בניגוד למה שמקובל לחשוב על ספרים מהז'אנר הבלשי...).״

״''איש אחד'' הוא למעשה הרבה אנשים והרבה זהויות, לכן כדאי לקרוא אותו תוך יצירת טבלת שמות כדי להקל על המעקב אחר הדמויות וחילופי הזהויות ואימוץ קורות חיים של אחרים. גם כך יהיה על הקורא לתקן את התרשים ולעדכן אותו בהתאם להתפתחויות. המחבר משיל מעל דמויותיו את עקרון ההתמדה הזהותית שלהן ותוקף את שאלת אחדות הזהות מכל היבט אפשרי ובכלל זה היבטים אתניים, מעמדיים, סוציולוגיים ופסיכולוגיים וביולוגיים ואפילו מיתולוגיים. עיקר הנראטיב מועבר לקורא מתוך תודעתו המתלבטת של אדם מוסרי, הגותי ובעיקר אנושי וכובש לב.״

״מעניין שב''אחרית דבר'' עולה השאלה מדוע ''סטונר'' איננו ספר מפורסם. נדמה לי שגורביץ' ציטטה את האמירה הזאת לפני שהספר יצא לאור בארץ בתרגום המעולה של פרמינגר ולהתרשמותי צבר מוניטין רב. (לא שיש לי נתונים כמותיים על רמת תפוצתו.) זוהי ספרות צרופה ומעיקה כאחת. אישית נמשכתי יותר להתרחשויות בזירה האקדמית מאשר בזירה המשפחתית, אך השילוב בניהן היא מלאכת מחשבת.״

״מורים לספרות מלמדים להבחין בין מספר לסופר וביניהם לבין ''הסופר המובלע'' ובין המספר לדמות שמתודעתה הדברים מסופרים ובין סיפור דיאגטי לסיפור א-דיאגטי. מאיה ערד טורפת כאן את כל הקלפים עד לא ידע הקורא (התמים או המלומד)בין ימינו לשמאלו... הכי אהבתי בספר את הדיונים הספרותיים, בין שמדובר במצב הספרות והסופרות ובין כאשר נדונים ומנותחים סיפורים שניוניים ושלישוניים.״

״אין מילים בפי.״

״לא ממש ריאליזם-מאגי, אבל העל טבעי מסתנן לתוך הנובלות הריאליסטיות לכאורה של לודולי ומעניק להן מימד מיסטי. לפנינו רומן חניכה ביזארי למדי. בעוד שאיטליה מהספר ''איטליה, ענן'' יצאה מה''מוסד' שלימה וכשירה ליעודה בחיים הרי שהנזירה עוברת את הכשרתה במהלך הסיפור מתחילתו ועד סופו המפתיע.״

״בניגוד למר ק' מהמשפט של קפקא, ידע רוברט על מה הוא נרדף, אבל חוץ מזה הוא דומה לק' לגמריי בחוסר היכולת להיחלץ מהאישום, וכמו ק' הוא איננו מרים ידיים ומחפש כל העת מוצא אך לשווא. מערכת מסועפת מפנה אליו אצבע מאשימה ולא נותנת לעובדות לבלבל אותה.״

״כמו ב''תעלול'' - עבר ניאפוליטני שלא ניתן להשתחרר ממנו. אבל ''תעלול'' ממוקד יותר ו''שרוכים'' מכשיר את הקרקע להופעתו. שניהם - המיטב שבמיטב.״

״פנינה ספרותית יקרת מציאות. כך הספר נחווה גם בקריאה שנייה. סבא וילד בבית ילדותו הניאפוליטני של הסבא ודי בכך כדי ליצור דרמה סוחפת. מומלץ להכיר את הסיפור של הנרי ג'ימס שהספר מתכתב אתו.״

״ספר יההההההההההההה!!!!! הקטע של רצח החשופית היה קשה נפשית :( חוץ מהקטע הזה, ספר חתיך ביותר! דרגת שולט + + אי אפשר להוריד את הספר לרגע! מי שלא קרא - רוצו לקרוא!!״

״הלב צר מהכיל את כל המלנכוליה הזאת העולה על גדותיה. קצת חזרתי מידי מכדי להיות מושלם. לכאורה אפשר היה להשמיט כמה אפיזודות דומות מידיי, אך מוטב לא לגעת כדי לא לפגוע חלילה במרקם העדין והמזוקק המאיר את הסיטואציה הטראגית מכל ההיבטים האפשריים.״

״ליעד שהם פותח את דברי התודה שלו באומרו שהוא הכי נהנה בשלב התחקיר, ואכן ניכר שהספר נשען על תחקיר מעמיק ומוקפד, אבל להנות מזה? שהם מכניס אותנו לעולם אפל ובלתי אנושי. כיצד יכול היה להנות משלב ההיחשפות אליו? אמנם הוא לא פסח על גילויים של אנושיות, אבל... כנ''ל, השילוב של הנאת הקריאה מספר מתח קולח ותפור היטב ומצוקת החשיפה לזוועות המתרחשות בחצר האחורית של מדינתנו יוצר דיסוננס צורם בנפשו של הקורא.״

״ספר שלא דומה לשום ספר אחר מבחינת עיצובו. הכי אהבתי את התקציר של הספר הנוכח/נפקד. נוכחותו המתמדת של הספר הנעדר הוא מהפרדוקסים הספרותיים המבריקים שנתקלתי בהם. אהבתי גם מאוד את הפרק הלשוני המצחיק עד דמעות.״

״את הרעיון המרכזי סביבו נרקם הסיפור אפשר למצות בשניים שלושה משפטים. כוחו של הספר הוא במרקם הספרותי הדחוס. כל משפט מחויך, אירוני ושובה לב ולעתים קרובות אף מכמיר לב. גולדמינץ עשויה להפיח רוח חיים גם בתיאןר פרוזאי סתמי ביותר ולהפוך אותו לרצף ספרותי שנון ומהנה.״

״הקוראים של מאיה ערד הם ערפדים שתובעים עוד ועוד. למרות הפוריות והתפוקה הלא תיאמן שלה היא לא עומדת בקצב. גם אם תוציא לאור ספר פעם בשלושה חודשים זה לא יספק אותם. ערפדים...״

״מקורי ביותר. כתוב בשפה פינטואית מדוברת שהיא שפת כלאיים. לעתים מאתגר יתר על המידה את תפיסתו של הקורא בכתיבה מרומזת מידי. התעוזה הספרותית, הן בתוכן, הן בצורה, הן במרקם הטקסטואלי, ראויה לחמישה כוכבים.״

״זה לא החטא ועונשו של דוסטוייבסקי אבל לא יכולתי להעניק פחות מחמישה כוכבים לספר שלא יכולתי להרפות ממנו עד למסך האחרון.״

״מניפסט פמניסטי ממדרגה ראשונה, וככזה הוא ראוי לחמישה כוכבים. כיצירת ספרות הוא אולי הצהרתי מידי, אבל שזור היטב...״

״ידי קצת רעדה כשלחצתי על הכוכב החמישי מכיוון שהספר אינו חף מפגמים וסובל בעיקר מחזרה עצמית יתרה. עם זאת המבט ממעוף ציפור על תולדות המידע מתקופת האבן ואילך, כאשר אחרית הדברים מי ישורנה, הוא מעשה נועז ואמיץ שרק הררי מסוגל לו. הביקורות הקטנוניות שמחפשות חוסר עקיבות ושגיאות ואי-דיוקים מסגירות קנאה או לחליפין חוסר יכולת לקלוט את המעוף ואת גודל המשימה. על פי גישתו מזכיר הררי נביא מקראי שאינו חוזה בהכרח עתיד דטרמיניסטי אלא מספק אזהרה מה עלול לקרות אילו...״

״ניסיתי לשמור מרחק מהסיפור הלא סימפטי הזה ולשנוא אותו, אבל בסופו של דבר נכנעתי לכוח התיאור הוירטואוזי של עוז.״

״עדכון, לאחר השלמת הקריאה של המארז כולו: אם כבר מחלקים ציונים, כוכבים ומדליות, אין ספק שורד זינגר עונדת את הזהב. הרעיון שכוונות רעות מולידות מעשים טובים מקורי כשהוא לעצמו, והסיום, מהמפתיעים ביותר ומהגרנדיוזיים ביותר בתולדות הסיפור הקצר. המארז כמכלול קצת מאכזב, מפני שהתמה המוצלחת מעוררת ציפיות גבוהות במיוחד שקשה לעמוד בהן.״

״כרניקה של התיימנות ידועה מראש. טוב לקרוא את הספר כשיודעים מההתחלה לאן הוא חותר. בדרך זו מגלים סימנים מוקדמים ורמזים דקים למה שעתיד לקרות. אחר כך הנחשול דוהר באורח דטרמיניסטי. הספר יכול להיות אסקפיסטי רק למי שמסוגל להשתחרר בעת קריאתו ממועקת האקטואליה. הידד לריחוק האסתטי המבורך...״

״ספר שמצייד את כל מתנגדי המהפכה המשפטית בארגומנטאציה שהיא בגדר משנה סדורה. מן הראוי לא רק לקרוא אלא גם להפיץ.״

״בקריאה שנייה, כעבור מספר שנים, לא נס ליחם של שלושת הסיפורים הללו. הם רק משביחים והולכים. השפה פשוטה, האירועים הם יומיומיים לכאורה, אבל האנטומיה של מערכות היחסים מדוקדקת ומתקתקת -- חסרת רחמים ובכל זאת מכמירת לב, פוצעת וחומלת.״