ביקורות קוראים

״קראתי את הספר תוך כמה שעות. מה חשבתי? צמרמורת, ועוד פעם ןעוד פעם. אני בקבוצה שעוזרת לתושבי העוטף מאז השבת השחורה בין פעמיים לארבע פעמים בשבוע בעיקר בהובלות לבתיהם (הזמניים ולאחרונה גם לחזרה הביתה) בהתנדבות מלאה. היינו גם אצל גיורא אבא של חן מספר פעמים. אנחנו לא שואלים (רק מה את/ה רוצה שנעשה? איפה לשים כל דבר? מה לקחת?) ומי שרוצה לספר אנחנו מקשיבים בלבד. היו לנו עשרות שיחות, עם מפונים, גם עם שכולים, גם עם חטופים. גם קצת עם גיורא. את חן לא פגשתי - רק אם היא תרצה סיוע בהובלה, לאן שהיא תרצה. ההתייחסות הציבורית היא לקהילות ול״תושבי העוטף״ ו״נפגעי הנובה״ אבל אנחנו יודעים שכל אדם, אשה, ילד הוא והיא עולם שלם של רגשות, תחושות, חוויות מצמררות, אבל, התאוששות, נסיונות שיקום. כל אחד ואחת עם דרכי ההתמודדות שלו והאופי וההתייחסות האישית. הספר הזה של חן נוגע בעצבים החשופים ביותר. בלי סופרלטיבים של ״את חזקה״ ו״כל הכבוד לך״ שאת לא אוהבת - מאחל לך חן לך ולילדייך ולמשפחתך שתוכלו לחזור לחיים הירוקים והפורחים שהיו לכם. ואנחנו אתכם עד שתגידו די.״

״מרתק. קצת מפורט מדי כדרכו של גרישם אבל מאד אנושי ומתוחכם - גם כן כדרכו. חסר לי בסיום כמה גיבור הספר תבע את המדינה, את המשטרה ואת כל מי שצריך על הנזקים שנגרמו לו עקב האשמת שווא וכמה הוא קיבל.״

״הנושא של השתתפות נשים בכוח הלוחם וותיק כמו נושא הלחימה בכלל. לדעתי כמי ששירת לא מעט שנים גם בחי״ר (גולני במלחמת כיפור) וגם בשריון (מ״פ טנקים מוביל בקרב סולטאן יעקב) הויכוחים האלה הם לא לעניין. אני חושב שבמקום לטעון ״גם אנחנו יכולות לא פחות טוב״ צריך להפסיק עם נסיונות ה״תחרות הזאת״ ובמקום זה להבין מה והיכן לנשים יש יתרונות על גברים ולהיפך. תפקידים הדורשים כוח פיזי כושר גופני ויכולת נשיאת משקל (בעיקר חי״ר, שריון, יחידות מיוחדות) מתאימים יותר לגברים. לעומת זאת תפקידים הדורשים סבלנות, משמעת עצמית, אינטליגנציה גבוהה, יכולת ניהול ופיקוד ושליטה (תצפיות, האזנה, הפעלת טכנולוגיה, פיקוד, ניהול, רפואה, קשר, ועוד ועוד - מתאימים לנשים לא פחות ואפילו הרבה יותר מאשר לגברים.״

״בתור טנקיסט לשעבר (מ״פ טנקים במילואים בלבנון הראשונה בקרב סולטאן יעקב) חשתי הזדהות מלאה עם התחושות והרגשות למרות שהמג״ח שהייתי בו 15 שנה שונה לחלוטין מהמרכבה וגם הטכנולוגיה היתה הרבה פחות מתוחכמת. הדבר היחיד שהיה דומה (ושעליו גם התרעתי כמפקד צוות ביקורות בצה״ל במשך מספר שנים ) - למרות כל הברברת והקשקשת אין הבנה בין החי״ר לשריון וכל עוד מפקדי הכוחות הם אנשי חי״ר תמיד הפעלת הטנקים שגויה, לא מנצלים את היתרונות של הטנקים ומעמידים אותם תמיד במצבים מסוכנים ולא יעילים. נוסף לכך - כל חייו הצבאיים איש שריון לומד לעבוד במסגרות - פלוגתיות, גדודיות ודווקא בעת מלחמה ובפעילות מבצעית הוא מוצא את עצמו לבד. מזל שאנשי השריון בדרך כלל חכמים אמיצים ומסוגלים גם לאלתר פתרונות אבל זה ממש לא צריך להיות ככה. כל הכבוד ללישי על האומץ והמקצוענות שלו ועל היכולת לנתח לעצמו את המצבים ולהגיע להחלטות הנכונות. יישר כוח ובהצלחה בהמשך עם המשפחה הנהדרת שלו.״

״הספר (שבמהלך כתיבתו היו לי שיחות עם ברקאי בנסיעותינו לסייע לקיבוץ בארי בקטיף בפרדסים שלו) אכן מתמצת ומרכז את התובנות שלנו בכל הקשור לתפיסת המודיעין ולהשפעתו על החלטות המפקדים והמנהיגים. לדעתי זה ספר חובה בכל קורסי הפיקוד בצה״ל.״

״ספר מצויין. קניתי וקראתי אותו באותו הזמן בו אני יחד עם קבוצה גדולה של מתנדבים כבר מה 8/10 מסייעים לקיבוצי העוטף, בהתחלה בחקלאות וכיום בעיקר בהובלות למשפחות מנחל עוז, כפר עזה, בארי, כיסופים, ניר עוז ואחרים. בדיוק נכנסתי השבוע לנחל עוז והסתכלתי על המקומות המתוארים בספר שבו התחוללו הקרבות השונים. מסכים עם כל מילה שבספר, המדינה פשוט הפקירה את תושבי העוטף ואנחנו עושים כמיטב יכלתנו לסייע ולהקל במקצת במה שהם מבקשים. הכל בהתנדבות מלאה. התגמול שלנו הוא לראות חיוך על פני הא/נשים האלה.״

״מרתק. לא יכולתי להפסיק לקרוא״

״מעניין, כתוב היטב, מותח ואפילו מרגש. הסיום קצת מעורפל ומשאיר יותר מדי לדמיון. מה עם ספרים נוספים של ג'ולי קלארק?״

״כתוב מדהים, כמו כל ספריה של קולין הובר. חייב להגיב על תוכן הספר: אף פעם לא הבנתי וגם אף פעם לא אבין איך בכלל גבר (שכמובן איננו ראוי לכינוי הזה) מסוגל להכות אשה או אפילו לפגוע בה פיזית, וודאי שלא להתעלל בה. זה פשוט אופי של חיה מהסוג הנחות ביותר - תן או אולי אפילו חולדה. אין דבר כזה בעולם התוכן שלי להפגין אלימות כלשהי, שלא לדבר על מכות, מול אשה שהיא כמעט תמיד חלשה יותר מבחינה פיזית. גם בויכוחים הכי קשים והכי סוערים - זה צריך להסתיים במילים בלבד. מי שמכה אשה איננו ראוי לתואר, לא גבר ולא בן אדם.״

״ספר מעולה, הומור מושחז והרבה מאד ירידות על המנהיגים. מה שכן, כדאי לזכור - עם כל הכבוד לציניות (ואף לליגלוג הלא מועט) - אותם מנהיגים מניפולטיביים ופוליטיקאים שידעו להתחמק מעבודה ו"לברוח לשליחות" הם אלו שהובילו את הקמת מדינת ישראל. מה שמגיע מגיע...״

״רק עכשיו ראיתי את הספר הזה. כתוב מדהים, יפהפה, הומור דק ורגישות לכל מי שמופיע בספר - כל מי שמופיע בו מתואר כ"דמות מרכזית" על כל המשתמע מכך. התוכן מדהים בהפתעות וביצירת המתח עד לסיום הספר. שרית מזרחי - למה אין עוד ספרים שלך?״

״קראתי את כל הספרים של שרון צוהר (שפורסמו באתר עד היום). מאד נהניתי מהתוכן, מהדמויות ומתיאורי המעשים והיחסים ביניהם. קצת צרם לי חוסר דייקנות בשפה (במקום לכתוב למשל "הוא עשה את זה גם..." צריך לכתוב "גם הוא עשה את זה...") ואפשר לוותר על חלק מתיאורי הסקס - גם ככה הספרים מרתקים. מחכה לספרים נוספים.״

״כתוב יפה ומעניין. קצת מתקתק (מלשון מתוק) מדי.״

״מופז היה הרמטכל הטוב ביותר בצה״ל. חוכמת חיים צניעות יושר אישי והרבה אומץ להחליט ולבצע. נפגשתי איתו פעם אחת ביוזמתי ולמרות הבדלי הדרגות בינינו הוא ישב אתי ״בגובה העיניים״. אין כמוהו וחבל שאין.״

״כדרכה של ג׳וג׳ו מויס - ספר מאד יפה כתוב נהדר ומציג דמויות שונות באופן מדהים. גם מתח גם רומנטיקה בין אנשים לבין נוף לבין לווייתנים ודולפינים. ספר טוב מאד.״

״מעולה. קצת קיטשי עם תיאורי המבצעים אבל תיאורי האופי והמתחים והיחסים בין הצוות לבחורה - מעולים. למה אתם לא מוכרים עוד ספרים של הסופרת הזו?״

״הצלחתי לקרוא רק כמה עמודים והצטערתי שקניתי את הספר. פשוט נורא.״

״נהניתי מאד״

״לא כל כך מתוכן הספר אלא בעיקר מאומץ הלב הבלתי רגיל של עמית, אשה קטנת קומה אשר נאבקה מול מחבלים אכזריים ומטורללים ולא עשתה להם חשבון. שרדה תנאי שבי התעללות ופגיעות גופניות ונפשיות של חלאות האנושות ונותרה אשה רגישה, חכמה וחזקה. אין ספק שעל גבורתה של עמית קיבלה בצדק את מדליית הכבוד של נשיא ארצות הברית.״

״כתוב יפהפה. תיאורי רגשות קצת ארכניים מדי. הייתי מעדיף סוף יותר ממוקד. כספר ראשון הוא מצויין. הערה קטנה ולא חשובה: באחד הקטעים מתוארת יציאה של המספרת מדירתה ברחוב יהודה המכבי והליכה לכיוון שיכון בבלי. לא מצאה בכל הרחוב ספסל פנוי. חצתה את נמיר והתיישבה על המדרכה כי גם שם לא מצאה ספסל פנוי. מהיכרותי את המקום (הבת שלי והנכדים גרים ברחוב הזוהר) - אם היתה הולכת עוד 10 מטר בפינה של רחוב הזוהר יש ספסל... סתאאם לידיעה.״

״מאד מעניין ושופך אור (או חושך?) על העוול המר שנגרם לנשים בתקופה המדוברת. חסר פירוט של פעילויות הכנופיה ומעלליה וחסר מתח.״

״מעניין ומותח וכתוב היטב. קצת מתיש ריבוי השמות והצורך להיזכר כל פעם מי הוא מי ומה אמר.״

״ספר מצויין כמחקר היסטורי - מסתמך על עובדות וגם על דעות מומחים. מספר לנו בצורה אמיתית את הסיבות לכשלונות הקשים של חיל האוויר הטוב ביותר בעולם במלחמת כיפור. בתור מי שלחם באותה מלחמה (גולני גדוד 51 - סוריה והחרמון) אני יכול להעיד על שתי תובנות שהיו לנו: 1) בכל ימי הלחימה בצפון הגולן ובסוריה לא ראינו ולא קיבלנו שום גיבוי אווירי. חיל האוויר לא היה קיים. חוץ מפעם אחת שמיראז' נכנס לקרב אוויר וזרק עלינו את הבידונים שלו - האפקט כמו פצצות נאפלם ולא איכפת מי נימצא למטה... 2) בקרב החרמון כל ההשתתפות של חיל האוויר לא היתה רלבנטית כי הם הפציצו את המוצב אבל הקומנדו הסורי בכלל לא היה במוצב אלא בין הבולדרים ולא נפגע בכלל. כמי שהשתתף בלבנון הראשונה בסולטאן יעקב כמ"פ טנקים במילואים לא שמעתי על המבצע המפואר לחיסול הטק"א אבל ראיתי במו עיני את התוצאות של פגיעת זוג פאנטומים בכוחותינו - לדעתי חלק גדול מאד אם לא רוב הרוגי המלחמה הזו היו מהאירוע הזה.״

״כתוב מאד יפה ו"זורם". נקרא כמו ביוגרפיה של מי שאין לה כל כך מה לכתוב. התוכן משעמם, חסר כיוון, היפוכי הזמנים מאד מבלבלים. ברור מאד מי הן הדמויות (אבא שלה, גנרל שברח לאפריקה אחרי כשלון במלחמה, ואולי עוד דמויות אמיתיות) שנוספו להן כנראה "עובדות" ספרותיות. לא נהניתי.״

״הרעיון של הספר מעניין אך נראה שאוב מספרות בלשית אחרת (ליעד שוהם ואחרים). כספר ביכורים על הסופרת להשקיע בספרים הבאים שלה הרבה יותר: תחקיר על עבודת המשטרה - התיאורים בספר ממש לא טובים. תחקיר על הצבא - תיאורי השירות הצבאי בכלל לא קיימים במציאות ("טירונים בגדוד שריון" - אין דבר כזה), לשפר מאד את ההתייחסויות ללוחות הזמנים. וכן לשפר מאד את התיאורים ואת שפת הדיבור בשיחות המתוארות. האנשים (עבריין רוצח, אדם עם פוסט טראומה) מדברים בשפה מליצית מדי. שפת הספר לא מהוקצעת. הדמויות "פלקטיות מדי" (מאיה עצבנית כל הזמן, יניב מנסה להרגיע כל הזמן, אלון טוב לב כל הזמן וכו').״

״ספר אהבת אמת של נכדה לסבתה. כתוב באופן ישיר בלי כחל וסרק - כמו האופי והדיבור הישיר של הסבתא. הערה טכנית: חסרה קצת השלמת ההגהה.״

״הספר "כתוב מהלב". חסרה בו עריכה, המון חזרות, המון כתיבה מבולבלת ולא ברורה. בתור טייס ששירת הרבה בלבנון היה צריך לספר יותר חוויות אישיות ואינטראקציות בתוך הצוות ופחות "אידיאולוגיה". מהיכרותי עם לבנון (שנתיים רצוף בחטיבה המערבית) היה לי יותר מעניין אם היה פירוט שמות המקומות ותיאוריהם וכן הקשר עם הלוחמים בשטח.״

״יותר מדי הגיגים. כתוב די משעמם. אולי מתאים למי שחווה אירועים כאלו בעצמו. לי לא.״

״לעומת הספרים הקודמים של אסף ענברי - לא ממש…ולאן נעלם ההומור? רק פלצנות וחשיבות עצמית מנופחת לסופרים/משוררים כאילו אין בלתם?״

״הספר גרוע מאד. תוכן לא רציני, כתוב מרושל, המון שגיאות, ממש לא מעניין. לא מתאים לספריה הזאת. חבל שקניתי.״