ביקורות קוראים

״עונג. הכתיבה של ישי שריד מעוררת השראה וחודרת ללב. יכולתו לספר סיפור מלפני אלפי שנים תוך שהקורא מרגיש שהוא נמצא שם בעצמו מחד, אך מאידך משתקפים לו בצורה מטלטלת ימינו אנו, על הקשיים והעוולות שבהם, בעיקר בעת הזאת. נפלא ומומלץ.״

״דיסטופיה עכשווית. קשה מאד לקריאה ועיכול במאי 2026 שנתיים אחרי 7.10 ובתוך כמעט 3 שנים של מלחמה. צ׳רניאק ליטרלי מצליח להעביר את הקורא לתוך הכאוס בלי יכולת להתנתק. 😰״

״ככל שמדע בדיוני קרוב למציאות ככה זה מטריד יותר... ספר נפלא.״

״נותרתי בלי מילים. את הספר אי אפשר להניח מהידיים עד לסיומו, למקרא הזוועה. הדיסטופיה המזעזעת הזאת, שנכתבה לפני עשור, מזדחלת בימים אלה לכיוונינו. קנאות טקסית דתית חשוכה ופונדמנטליסטית מזדחלת אלינו במלוא רשעותה הקטלנית, מעבר לפינה. לקרוא, להזדעזע עד נימי הנשמה, ולצאת להציל את ישראל לפני שיהיה מאוחר מידי.״

״הבאסה היחידה בספרים של ליעד שהם, זה כשקולטים שהגענו ל-20-30 עמודים מהסוף.. ואז מתאמצים נורא לקרוא לאט לאט.. כדי שלא יגמר. (:״

״אמא יש רק אחת. ולפעמים אחת יותר מידי..״

״״כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה".. אנה קארנינה.״

״רגישות הכתיבה, והיכולת של הסופר ממש להעביר דרכה את הכאב והצער של הגיבור מחד, ומאידך בה בעת לגלות דרכה את עוצמתו שלא לוותר על עצמו, ולהבין שכדי להיות הוא, הוא מחויב לעמוד איתן ולהגן על האמת שלו והכנות שלו כלפי עצמו..״

״מרסק. כתוב כ״כ רגיש וחודר שהתחושה היא שרוצים לחבק את הילד הזה. הנטוש. הכואב. מחבר את הקורא באופן מופתי ל״ילד״ הזה, המבוהל, שבו עצמו..״

״עונג. טשטוש מופלא של הקו בין מציאות לדמיון, על כל עומק הרבדים של יחסי אנוש, חיים ומוות. המינוס אולי היחיד, הוא שתרגום שם הספר, חוטא למהות שם הכותר במקור וחבל.״

״סטיבן קינג. לא צריך להוסיף. היכולת המופלאה שלו לתפוס את הקורא, לגרום לו לעצור נשימה עד העמוד האחרון בלי יכולת להניח את הספר מהיד..״

״קצה הקרחון.. מה שרואים משם לא רואים מכאן. חוויה.״

״מופת. רק זה.״

״זו פעם שלישית שקוראת את כמעיין המתגבר, וכל פעם נדהמת יותר מראיית המציאות המפוכחת והריאליסטית של ראנד, ביצירת טקסט, שהגם שנכתב לפני כמעט 90 שנה, מתאים גם לימינו אנו, קל וחומר למציאות בישראל בימים כואבים ונוראים אלה. מבהיר באופן חד ומזעזע את נהירת ה״קיטינגים״ במדינתנו אחרי ה״טוהי״ המקומי ..״

״סטיבן קינג הוא אומן. מצליח גם כאן לכתוב יצירה עמוקה עמוסת דמויות ועלילה דרך עיניו של ילד/נער כך שהקורא מקבל תחושה ״ילדית״ מחד, ועדיין לא לפספס את הרצף והמסר, מאידך. סוחף ומענג.״

״מעט בוסרי ברמת הכתיבה. מעט מבולבל. אף אחד מהם לא מפחית מהעונג בקריאה ומהלב הנכמר.״

״כ״כ נפלא כמו שרק מאיר שלו יכול להיות נפלא. 🥹 ועצוב כ״כ שזה האחרון.. ולא נזכה שוב לעונג כזה. 💔״

״מקסים. לא הכרתי את הסופר לפני כן ובכלל הספר התקבל כמתנה, אז הייתה סקפטיות מסוימת וההפתעה הייתה מושלמת. מסוג הספרים מעוררי נוסטלגיה וגעגוע לאנשים ומקומות שלא הכרת אפילו.. מומלץ בחום!״

״חוויה. מסוג הספרים שממשיכים להדהד בך עוד ימים ושבועות, מטביעים ברגשות. מומלץ מאד.״

״מופת. כמו אגרוף בסרעפת שעוצר נשימה.״

״שונה מהקינג ה״מסורתי״ אבל נפלא לא פחות. היכולת של קינג לספר סיפור, עמוס ברבדים ועומק, לתבל בהקשרים חוצי זמן של עבר והווה ושל מציאות ובדיון, היא מופלאה. האיש גאון. עונג צרוף.״

״כתיבה משובחת ומרתקת של דמות המספר הלא אמין.״

״מסוג הספרים שרוצים לשמור לתמיד בספרייה הפרטית. מרגש, מכמיר לב, מעורר כמיהה ורצון לחבק את הגיבורים. כתוב באופן מופתי מעמיק ונוגע בנימי הנשמה.״

״ילדותי וכלכך מעשיר וכייפי למרות זאת. גיימן במיטבו.״

״אוצר! פנטזיה אמיתית כ״כ, מעוררת את כל החושים, ערגה, עצב, אושר הכל מתערבב למחשבות על מה בין דמיון למציאות ולחיים עצמם. עונג צרוף.״

״מרתק. מכאיב. מרתיח״

״אהבתי. הרבה חומר למחשבה על ההתלבטות בין מה זה טוב ומזה רע ואיפה עובר הגבול.. המעבר בחלק האחרון מגוף שלישי לראשון היה מוזר ולא שירת את המטרה שלשמה לכאורה נעשה. אבל בסה״כ כייף כמו שקינג יודע לתת.״

״מסוג הספרים שמעורר געגוע אפילו שמעולם לא היינו או חווינו את המקום או העלילה. סגנון הכתיבה של בקמן והיכולת שלו להעביר המסרים בצורה כ״כ יחודית רגישה ואישית הופכים את הקריאה לחוויה מדהימה.״

״מענג וקורע מצחוק כמו הקודמים. כיף גדול.״

״ספר מרתק. הסיפור מצמרר ותופס את הבטן. משאיר את הקורא עם תועפות חומר למחשבה.״