יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: Katarzyna Sikora
יעל נאמן, ילידת 1960, נולדה בקיבוץ יחיעם. עזבה לתל אביב בגיל 20. למדה לימודי תואר שני בספרות כללית ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. סופרת ועורכת ספרים.
אני כותבת סיפורים קצרים שתהליך כתיבתם נמשך יובלות ויש לי תמיד כמה התחלות של סיפורים ועוד התחלה של מחשבות וגישושים אחרי ספר ארוך יותר.
יש לי מושג ורעיונות רבים על המהלך שאני מקווה להשיג אבל הוא מקבל צורות אחרות וכיוונים אחרים. הכתיבה היא החלק המרכזי בניסוח.
אם אני בבית, אני רצה למחשב. אם לא – על פיסת דף שאחר כך אני לא יכולה לקרוא, כי כתב היד שלי איום ונורא. לפעמים במהלך הדרך הקצרה למחשב או לדף, הרעיון מתפורר ואני לא מצליחה ללכוד אותו כתוב.
קוראת כרגיל, הרבה. אני כותבת מעט אבל רצוף. ואם לא אקרא בזמן הכתיבה, לא אוכל לקרוא מספיק. הקריאה חשובה לי מאוד והחלטתי מזמן שלא אפחד לקרוא שום דבר.
עורך ספרותי טוב בשבילי הוא עורך שמעודד אותי בדרך שבה אני הולכת וכזה שלא נוקט בגישה פסיכולוגית ומתערבת. עבדתי עם דנה אולמרט על "היינו העתיד" שהתפרסם בסדרה שהיא עורכת בהוצאת אחוזת בית ועם יצחק לאור על הסיפורים והשירים שמתפרסמים בכתב העת "מטעם" ועם שניהם אני מסתדרת מצוין.
לא קורא אלא מאזין. אני חייבת לשמוע בקול רם את מה שאני כותבת. ואת העינוי הזה אני מעבירה קודם כל את בן זוגי ואחר כך כמה אנשים קבועים שאנחנו נפגשים. נורא לא נעים לי מהמעמד הזה ולכן, במקביל לחוויה הלא פשוטה להאזין לפרקים לא גמורים, על המאזינים להקשיב לפסקול של התנצלויות בלתי פוסקות שמפריעות עוד יותר.
אני יודעת ומודעת שאין לי יכולת לשפוט באמת שום תרגום ומנסה לדאוג לבעלי המקצוע הכי טובים שמעורבים בתהליך התרגום.
"הסמויה". סדרת טלוויזיה המשכית (חמש עונות. כל עונה מספרת סיפור אחד) המשלבת את ההנאות העמוקות מספרות ומקולנוע.
אני מנסה לנתח את הסיטואציה ולהגיב בהתאם. אני מנסה לעזור למי שמראה לי את הטקסט באופן שנראה לי הכי מתאים.
כן.
רק במהלך הכתיבה על הקיבוץ גיליתי את ספריו של דוד מלץ שהיה חבר קיבוץ עין חרוד וכותב נפלא. ספרו "מעגלות" יצא כבר בשנת 1944 בעם עובד (ונערך בתקופה שברל כצנלסון היה עורך ההוצאה). הספר הזה וספרים נוספים שלו נהדרים ורלוונטיים גם היום. הוא התבונן על האדם שבתוך הקיבוץ ועמד לצד חולשותיו הפיזיות והנפשיות.
אני עדיין מרגישה רצון ותקווה להיות סופרת. רוב חיי פחדתי שלא אצליח לכתוב את מה שאני רוצה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
