גאווה ודעה קדומה

פרק ראשון

אמת המקובלת על כולם היא שרווק בעל רכוש גדול מן הסתם חש מחסור ברעיה.
גם אם בבואו לסביבה חדשה יודעים רק מעט על רגשותיו או על השקפותיו של איש כזה, עובדה זו חרוטה עמוק כל כך בנפשן של המשפחות השכנות עד שהוא נחשב לרכושה החוקי של זו או אחרת מבנותיהן.
״מר בֶּנֶט יקירי,״ אמרה לו גברתו יום אחד, ״שמעת שאחוזת נֶתֶ'רפילד הושכרה סוף סוף?״
מר בנט השיב שלא שמע.
״ועוד איך הושכרה,״ השיבה היא. ״עובדה שמרת לונג בדיוק היתה שם, והיא סיפרה לי הכול.״
מר בנט לא השיב.
״אינך רוצה לדעת מי שכר אותה?״ קראה אשתו בקוצר רוח.
״את רוצה לספר לי, ולי אין שום התנגדות לשמוע.״
מבחינתה זה הספיק.
״ובכן, יקירי, לידיעתך, מרת לונג אומרת שאת נת'רפילד לקח גבר צעיר ובעל רכוש מצפון אנגליה. הוא בא ביום שני במרכבה של ארבעה סוסים לראות את המקום, והוקסם כל כך שמיד הסכים עם מר נוריס שיקבל את הנכס לפני נובמבר, וכמה ממשרתיו צפויים להגיע לבית בסוף השבוע הבא.״
״מה שמו?״
״בּינְגְלי.״
״רווק או נשוי?״
״אה! רווק, יקירי, ללא ספק! גבר פנוי ובעל רכוש גדול. ארבעת אלפים או חמשת אלפים לשנה. איזו הזדמנות מוצלחת לילדות!״
״ולמה? איך ישפיע הדבר עליהן?״
״מר בנט יקירי,״ השיבה אשתו, ״למה אתה מעצבן אותי? דע לך שחשבתי שיתחתן עם אחת מהן.״
״האם לשם כך בא לגור כאן?״
״מה פתאום? שטויות. איך אתה מדבר? אבל סביר מאוד שהוא עשוי להתאהב באחת מהן ולכן עליך לבקר אותו מיד כשיגיע.״
״איני רואה שום סיבה לעשות זאת. את והילדות יכולות ללכת, או אולי מוטב שתשלחי אותן בלעדייך, כיוון שאת יפה כמותן ועלולה למצוא חן בעיני מר בינגלי יותר מכל החבורה.״
״יקירי, אתה מחמיא לי. נכון שהייתי יפה למדי בזמני, אבל אינני מתיימרת לחשוב שעכשיו אני משהו מיוחד. כשלאישה יש חמש בנות בוגרות, עליה להפסיק לחשוב על יופייה שלה.״
״במקרים כאלה, בדרך כלל לא נשאר לאישה הרבה יופי שאפשר לחשוב עליו.״
״אבל יקירי, באמת שעליך ללכת ולבקר את מר בינגלי כשיגיע לאזור.״
״אני מבטיח לך שלזה אינני מוכן להתחייב.״
״אבל תחשוב על בנותיך. רק תחשוב איזה סידור זה יהיה לאחת מהן. סר ויליאם וליידי לוקאס נחושים בדעתם ללכת רק מהסיבה הזו, כי הרי אתה יודע שהם לא מבקרים בדרך כלל דיירים חדשים. אתה באמת חייב ללכת, כי לא ייתכן שאנחנו נלך אם אתה לא תלך.״
״את מקפידה יותר מדי על גינונים, באמת. אני בטוח שמר בינגלי ישמח מאוד לראותכן. ואני אשלח לו איתכן כמה שורות ואתן לו את הסכמתי הנלהבת שיתחתן עם מי מבנותי שירצה. אם כי עלי להוסיף כמה המלצות על ליזי הקטנה שלי.״
״אני מבקשת שלא תעשה את זה בשום אופן. ליזי לא מוצלחת מהאחרות אפילו קצת. ואין ספק שהיא הרבה פחות יפה מג'יין והרבה פחות נחמדה מלידיה. אבל אתה תמיד העדפת אותה.״
״לכל השאר אין הרבה נקודות זכות,״ ענה הוא. ״כולן מטופשות ובורות כמו שאר הנערות. אבל ליזי ניחנה בזריזות מחשבה רבה מזו של אחיותיה.״
״מר בנט, למה אתה משמיץ כך את בנותיך שלך? אתה נהנה לעצבן אותי. אינך מתחשב כלל בעצבי המסכנים.״
״את טועה בי, יקירתי. אני רוחש כבוד רב לעצבייך. הם חברי הוותיקים. שמעתי אותך מזכירה אותם לא מעט במשך עשרים שנה לפחות.״
״אה! אינך יודע עד כמה אני סובלת.״
״אך אני מקווה שתתגברי על סבלך, תאריכי ימים ותראי המוני גברים צעירים בעלי הכנסה של ארבעת אלפים לשנה זורמים לאזורנו.״
״ואיזו תועלת תצמח לנו מהם? הרי גם אם יגיעו עשרים לא תלך לבקר אותם.״
״אני מבטיח לך, יקירתי, שכאשר יגיעו עשרים, אלך לבקר את כולם.״
מר בנט היה תערובת מוזרה כל כך של זריזות מחשבה, הומור עוקצני, איפוק וגחמנות, עד שגם ניסיון של עשרים ושלוש שנים לא הספיק לאשתו כדי לעמוד על אופיו. נפשה שלה היתה מסובכת פחות לפענוח. היא היתה אישה בעלת הבנה מוגבלת, ידע מועט ומזג הפכפך. כשלא היתה מרוצה דמיינה שהיא חולת עצבים. עיקר עיסוקה היה לחתן את בנותיה ונחמתה היתה ביקורים וחדשות.