לאן שפניתי, לאן שהלכתי, לכל אחד היה מה לומר על אהבה — לאמהוֹת, אבות, מורים, זמרים, מוזיקאים, משוררים, חברים. היא כמו האוויר, כמו הים, כמו השמש. כמו עלים על עץ בקיץ. כמו הגשם ששבר את הבצורת, הצליל השקט של המים הזורמים בערוץ הנחל, צליל גלים מתנפצים על החוף בסערה. הסיבה לכל המלחמות שלנו היא אהבה. חיִינו ומתנו למען האהבה. כשישַנו חלמנו על אהבה. כשהתעוררנו רצינו לנשום לתוכנו אהבה כדי להתחיל את היום. אהבה היא לפיד שמאיר את היציאה מהחושך. אהבה שולפת מהגלוּת ונושאת אותנו לארץ השייכוּת.
ללמוד מיפוי
מעניין אם ירשו אי פעם לדנטה ולי לכתוב את שמותינו על מפת העולם. אחרים מקבלים כלי כתיבה — וכשהם הולכים לבית הספר, מלמדים אותם להשתמש בהם. אבל לנערים כמוני וכמו דנטה לא נותנים עפרונות ועטים או תרסיס צבע. רוצים שנקרא, אבל לא רוצים שנכתוב. בְּמה נכתוב את שמותינו? והיכן על המפה נכתוב אותם?
1
וכאן דנטה שכב, ראשו מונח על החזה שלי. רק הנשימות שלו נשמעו בדממת השחר. היקום כולו כמו עמד מלֶכת כדי להביט מלמעלה על שני נערים שגילו את סודותיו.
כשחשתי את פעימות הלב של דנטה בכף ידי, הצטערתי שאיני יכול להוציא את הלב שלי מהחזה ולהראות לו כל מה שיש בו.
ועוד דבר: האהבה לא נקשרה רק ללב שלי — היא נקשרה גם לגוף. והגוף שלי מעולם לא הרגיש חי כל כך. ואז ידעתי, פתאום ידעתי מה זאת תשוקה.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
