סרוטונין
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סרוטונין
מכר
מאות
עותקים
סרוטונין
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

סרוטונין

4.2 כוכבים (17 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    מישל וולבק (צרפתית: Michel Houellebecq; נולד ב- 26 בפברואר 1958 או 1956‏), סופר, איש קולנוע ומשורר צרפתי שנוי במחלוקת. הוא זכה בפרסים רבים ביניהם פרס אנטראלייה ופרס גונקור.

    ספריו של וולבק כתובים בסגנון פורנוגרפי ומתארים באופן גרפי מין ואלימות. הוא מלעיג את תרבות ההיפים של שנות הששים, את הניו אייג' ואת תרבות הבידור. וולבק גם מתבטא בספריו כנגד הפמיניזם, האסלאם, ההומניזם והדמוקרטיה. דברים אלו עוררו עליו ביקורת עזה והוא זכה לביקורות שליליות לספריו. עם זאת ספריו זוכים לפופולריות רבה ותורגמו לשפות רבות.

    תקציר

    [צרפת, 2019]

    אחרי שנים ארוכות שבהן, חרף עקרונותיו הנאצלים, לקח חלק פעיל בהרס העולם הישן והטוב, ומשהצליח סוף סוף להיפטר מבת זוגו השנואה, מנסה מהנדס אגרונומיה באמצע הקריירה לברוח מחייו.

    לעת עתה יש לו די כסף ואת כל הזמן שבעולם. כשהוא מתודלק בניקוטין, באלכוהול ובקפטוריקס, נוגד דיכאון מדור חדש, הוא תועה במרצדס G350 4x4 בין מושבות נודיסטים ומלונות בוטיק בספרד ובין מלונות רשת ומגדלי מגורים בפריז; ובעיקר, הוא חוזר למרחבים הכפריים של צרפת ההולכים ומתרוששים. שם, בנופי הטבע המתמסחרים, באזורי החקלאות המתועשת יותר ויותר ובמתחמי התעסוקה והצריכה הפזורים ביניהם, הוא עורך חשבון נפש ומנסה להתחקות אחר האהבות שאיבד. אלא שאז הוא מגלה שבעצם היו אלה חייו שברחו ממנו, ושכל מה שקרה, קרה לנצח.

    פרק ראשון

    זו טבלית קטנה לבנה, סגלגלה, עם סימון חיתוך באמצעה.
     
    בסביבות השעה חמש בבוקר ולפעמים בשש אני מתעורר, הצורך בשיאו, זה הרגע הכי קשה ביום שלי. קודם כול אני מפעיל את מכונת הקפה החשמלית; אתמול בלילה מילאתי את המכל במים ואת הפילטר בקפה טחון (בדרך כלל מַלוֹנגוֹ, אני עדיין מקפיד על הקפה שלי). אני לא מדליק סיגריה לפני שאני לוגם לגימה אחת של קפה; זו מגבלה שהטלתי על עצמי, זו הצלחה יומיומית שנעשתה מקור הגאווה העיקרי שלי (יש להודות שמכונות הקפה החשמליות פועלות מהר). ההקלה שאני מרגיש אחרי השאיפה הראשונה של הסיגריה היא מיידית, אלימה להדהים. הניקוטין הוא סם מושלם, סם קל וקשה, שלא גורם שום הנאה, ומוגדר במלואו על ידי המחסור, ועל ידי הפסקת המחסור.
     
    כמה דקות אחר כך, אחרי שתיים־שלוש סיגריות, אני נוטל טבלית קפטוריקס עם רבע כוס מים מינרליים - בדרך כלל של ווֹלְוויק.
     
    אני בן ארבעים ושש, קוראים לי פְלוֹרָן־קלוד לַבְּרוּסְט ואני מתעב את השם הפרטי שלי, נדמה לי שמקורו בשני בני משפחה שאבי ואמי רצו, כל אחד מסיבותיו שלו, לכבד את זכרם; מצער עוד יותר שאני לא יכול לבוא בטענות אל הורי, הם היו מכל בחינה אחרת הורים מצוינים, הם עשו כמיטב יכולתם לצייד אותי בכלי הנשק הנחוצים במאבק על החיים, ואם בסופו של דבר כשלתי, אם חיי מסתיימים בעצב ובסבל, אני לא יכול לתלות את האשם בהם, אלא בעיקר ברצף נסיבות מצער שאליו תהיה לי ההזדמנות לחזור - וזה, למען האמת, הנושא של הספר הזה - מכל מקום אני לא יכול להאשים את הורי בדבר, להוציא את העניין הפעוט הזה, האפיזודה המרגיזה אך הפעוטה של שם פרטי, לא רק שהשילוב פלורן־קלוד מגוחך בעיני, המרכיבים שלו גם הם לא לטעמי, בקיצור אני מחשיב את השם הפרטי שלי כהחטאה גמורה. פלורן רך מדי, קרוב מדי לפלורנס הנשי, באופן כמעט אנדרוגיני. הוא לא הולם בשום צורה את הפרצוף שלי החרוץ קמטים זוויתיים, שבדרך כלל (על ידי נשים בכל אופן) נחשב לגברי, וממש לא, באמת ממש לא מזכיר פרצוף של מתרומם בוטיצ'ליאני. אשר לקלוד אין בכלל מה לומר, הוא גורם לי פתאום לחשוב על הקלודטיות, והדימוי הנוראי של קטע וידיאו ישן של קלוד פרנסואה1 שמשודר שוב ושוב בערב של מתרוממים זקנים חוזר אלי מיד, ברגע שאני שומע שהוגים את השם הפרטי הזה קלוד.
    לא קשה לשנות שם פרטי, אני לא מתכוון מנקודת מבט אדמיניסטרטיבית, שום דבר כמעט אינו אפשרי מנקודת מבט אדמיניסטרטיבית, המטרה של האדמיניסטרציה היא לצמצם את אפשרויות החיים שלכם ככל הניתן במקרה שהיא לא מצליחה פשוט לחסל אותן, מנקודת המבט של האדמיניסטרציה נתין טוב הוא נתין מת, אני מדבר פשוט מנקודת מבט מעשית: די שתציג את עצמך בשם פרטי חדש ואחרי כמה חודשים או אולי אפילו כמה שבועות כולם מתרגלים, אנשים אפילו לא מעלים על דעתם שהיה לך, בעבר, שם פרטי אחר. היישום במקרה שלי היה יכול להיות הרבה יותר פשוט בהתחשב בכך שהשם הפרטי השני שלי, פייר, הלם באופן מושלם את הדימוי של קשיחות וגבריות שקיוויתי שאני משדר לעולם. אבל לא עשיתי דבר, הסכמתי שיפנו אלי בשם המגעיל הזה שלי, פלורן־קלוד, הצלחתי רק לגרום לכמה נשים (בעיקר לקאמי ולקייט, אבל עוד אחזור לכך, עוד אחזור) להסתפק בפלורן, מהחברה בכללותה לא קיבלתי דבר, בעניין הזה וגם בכל האחרים כמעט הייתי נתון לטלטלת הנסיבות, אני ההוכחה לכך שאני לא מצליח לקחת את החיים שלי בידיים, הגבריות שדומה היה שמבצבצת בפרצוף הרבוע שלי עם העצמות הבולטות, הקמטים הצרובים, לא היתה למעשה אלא מסווה, אחיזת עיניים טהורה ופשוטה - שלא הייתי אחראי לה, אלוהים העניק לי אותה אבל במציאות לא הייתי, מעולם לא הייתי אלא חדל אישים נרפה, ואני כבר בן ארבעים ושש עכשיו, מעולם לא הייתי מסוגל לשלוט בחיים שלי, בקיצור נראה שסביר להניח בוודאות שהמחצית השנייה של הקיום שלי, בהתחשב במחצית הראשונה, תתאפיין ברפיסות ובהתפוררות כואבות.
     
    נוגדי הדיכאון הראשונים המוכרים (סרופלקס, פרוזאק) העלו את רמת הסרוטונין בדם על ידי עיכוב הקליטה החוזרת שלו בעזרת חוסם הקולטן HT-5. התגלית בתחילת 2017 של קפטון D-L פתחה את השער לדור חדש של נוגדי דיכאון, שמנגנון הפעולה שלהם פשוט יותר, כיוון שתהליך שחרור הפליטה התאית של הסרוטונין נוצר בשכבה הרירית של מערכת העיכול והמעיים. החל מסוף אותה שנה, הקפטון D-L נמכר באופן מסחרי תחת השם קפטוריקס. מההתחלה, הוא התגלה כיעיל באופן מפתיע, ואיפשר למטופלים להשתלב במחדש בנינוחות בטקסים העיקריים של החברה המפותחת (ניקיון, חיי חברה שמתמצים ביחסי שכנות טובים, הליכים אדמיניסטרטיביים פשוטים) בלי תופעות לוואי, בניגוד לנוגדי הדיכאון מהדור הקודם, שהגבירו את הנטיות להתאבדות או לפגיעה עצמית.
     
    תופעות הלוואי הלא נעימות השכיחות ביותר שנצפו עקב שימוש בקפטוריקס היו בחילות, היעלמות הליבידו, אין־אונות.
     
    אני לא סבלתי מעולם מבחילות.

    מישל וולבק (צרפתית: Michel Houellebecq; נולד ב- 26 בפברואר 1958 או 1956‏), סופר, איש קולנוע ומשורר צרפתי שנוי במחלוקת. הוא זכה בפרסים רבים ביניהם פרס אנטראלייה ופרס גונקור.

    ספריו של וולבק כתובים בסגנון פורנוגרפי ומתארים באופן גרפי מין ואלימות. הוא מלעיג את תרבות ההיפים של שנות הששים, את הניו אייג' ואת תרבות הבידור. וולבק גם מתבטא בספריו כנגד הפמיניזם, האסלאם, ההומניזם והדמוקרטיה. דברים אלו עוררו עליו ביקורת עזה והוא זכה לביקורות שליליות לספריו. עם זאת ספריו זוכים לפופולריות רבה ותורגמו לשפות רבות.

    סקירות וביקורות

    אדם מחפש משמעות 'סרוטונין' מוכיח שוב כי אין כמו מישל וולבק לבטא את העייפות והייאוש של המערב הפריווילגי נתחיל מהסוף: זה ספר מצוין. מצוין בכלל ומצוין של וולבק. אחרי 'כניעה', שהכתיר אותו כנביא אבל סדק את מעמדו כסופר מחונן, וולבק מסתער מחדש, מותש ומיואש מתמיד. איש אינו מיטיב כמותו להעביר את העייפות הזאת: מ... שרון קנטור 7 לילות 04/10/2019 לקריאת הסקירה המלאה> 7 לילות "סרוטונין": ספרו של מישל וולבק נגוע במיזוגיניות, בטרחנות ובפרובוקטיביות אבירמה גולן הארץ ספרים 15/02/2019 לקריאת הסקירה המלאה>

    עוד על הספר

    סקירות וביקורות

    אדם מחפש משמעות 'סרוטונין' מוכיח שוב כי אין כמו מישל וולבק לבטא את העייפות והייאוש של המערב הפריווילגי נתחיל מהסוף: זה ספר מצוין. מצוין בכלל ומצוין של וולבק. אחרי 'כניעה', שהכתיר אותו כנביא אבל סדק את מעמדו כסופר מחונן, וולבק מסתער מחדש, מותש ומיואש מתמיד. איש אינו מיטיב כמותו להעביר את העייפות הזאת: מ... שרון קנטור 7 לילות 04/10/2019 לקריאת הסקירה המלאה> 7 לילות "סרוטונין": ספרו של מישל וולבק נגוע במיזוגיניות, בטרחנות ובפרובוקטיביות אבירמה גולן הארץ ספרים 15/02/2019 לקריאת הסקירה המלאה>
    סרוטונין מישל וולבק
    זו טבלית קטנה לבנה, סגלגלה, עם סימון חיתוך באמצעה.
     
    בסביבות השעה חמש בבוקר ולפעמים בשש אני מתעורר, הצורך בשיאו, זה הרגע הכי קשה ביום שלי. קודם כול אני מפעיל את מכונת הקפה החשמלית; אתמול בלילה מילאתי את המכל במים ואת הפילטר בקפה טחון (בדרך כלל מַלוֹנגוֹ, אני עדיין מקפיד על הקפה שלי). אני לא מדליק סיגריה לפני שאני לוגם לגימה אחת של קפה; זו מגבלה שהטלתי על עצמי, זו הצלחה יומיומית שנעשתה מקור הגאווה העיקרי שלי (יש להודות שמכונות הקפה החשמליות פועלות מהר). ההקלה שאני מרגיש אחרי השאיפה הראשונה של הסיגריה היא מיידית, אלימה להדהים. הניקוטין הוא סם מושלם, סם קל וקשה, שלא גורם שום הנאה, ומוגדר במלואו על ידי המחסור, ועל ידי הפסקת המחסור.
     
    כמה דקות אחר כך, אחרי שתיים־שלוש סיגריות, אני נוטל טבלית קפטוריקס עם רבע כוס מים מינרליים - בדרך כלל של ווֹלְוויק.
     
    אני בן ארבעים ושש, קוראים לי פְלוֹרָן־קלוד לַבְּרוּסְט ואני מתעב את השם הפרטי שלי, נדמה לי שמקורו בשני בני משפחה שאבי ואמי רצו, כל אחד מסיבותיו שלו, לכבד את זכרם; מצער עוד יותר שאני לא יכול לבוא בטענות אל הורי, הם היו מכל בחינה אחרת הורים מצוינים, הם עשו כמיטב יכולתם לצייד אותי בכלי הנשק הנחוצים במאבק על החיים, ואם בסופו של דבר כשלתי, אם חיי מסתיימים בעצב ובסבל, אני לא יכול לתלות את האשם בהם, אלא בעיקר ברצף נסיבות מצער שאליו תהיה לי ההזדמנות לחזור - וזה, למען האמת, הנושא של הספר הזה - מכל מקום אני לא יכול להאשים את הורי בדבר, להוציא את העניין הפעוט הזה, האפיזודה המרגיזה אך הפעוטה של שם פרטי, לא רק שהשילוב פלורן־קלוד מגוחך בעיני, המרכיבים שלו גם הם לא לטעמי, בקיצור אני מחשיב את השם הפרטי שלי כהחטאה גמורה. פלורן רך מדי, קרוב מדי לפלורנס הנשי, באופן כמעט אנדרוגיני. הוא לא הולם בשום צורה את הפרצוף שלי החרוץ קמטים זוויתיים, שבדרך כלל (על ידי נשים בכל אופן) נחשב לגברי, וממש לא, באמת ממש לא מזכיר פרצוף של מתרומם בוטיצ'ליאני. אשר לקלוד אין בכלל מה לומר, הוא גורם לי פתאום לחשוב על הקלודטיות, והדימוי הנוראי של קטע וידיאו ישן של קלוד פרנסואה1 שמשודר שוב ושוב בערב של מתרוממים זקנים חוזר אלי מיד, ברגע שאני שומע שהוגים את השם הפרטי הזה קלוד.
    לא קשה לשנות שם פרטי, אני לא מתכוון מנקודת מבט אדמיניסטרטיבית, שום דבר כמעט אינו אפשרי מנקודת מבט אדמיניסטרטיבית, המטרה של האדמיניסטרציה היא לצמצם את אפשרויות החיים שלכם ככל הניתן במקרה שהיא לא מצליחה פשוט לחסל אותן, מנקודת המבט של האדמיניסטרציה נתין טוב הוא נתין מת, אני מדבר פשוט מנקודת מבט מעשית: די שתציג את עצמך בשם פרטי חדש ואחרי כמה חודשים או אולי אפילו כמה שבועות כולם מתרגלים, אנשים אפילו לא מעלים על דעתם שהיה לך, בעבר, שם פרטי אחר. היישום במקרה שלי היה יכול להיות הרבה יותר פשוט בהתחשב בכך שהשם הפרטי השני שלי, פייר, הלם באופן מושלם את הדימוי של קשיחות וגבריות שקיוויתי שאני משדר לעולם. אבל לא עשיתי דבר, הסכמתי שיפנו אלי בשם המגעיל הזה שלי, פלורן־קלוד, הצלחתי רק לגרום לכמה נשים (בעיקר לקאמי ולקייט, אבל עוד אחזור לכך, עוד אחזור) להסתפק בפלורן, מהחברה בכללותה לא קיבלתי דבר, בעניין הזה וגם בכל האחרים כמעט הייתי נתון לטלטלת הנסיבות, אני ההוכחה לכך שאני לא מצליח לקחת את החיים שלי בידיים, הגבריות שדומה היה שמבצבצת בפרצוף הרבוע שלי עם העצמות הבולטות, הקמטים הצרובים, לא היתה למעשה אלא מסווה, אחיזת עיניים טהורה ופשוטה - שלא הייתי אחראי לה, אלוהים העניק לי אותה אבל במציאות לא הייתי, מעולם לא הייתי אלא חדל אישים נרפה, ואני כבר בן ארבעים ושש עכשיו, מעולם לא הייתי מסוגל לשלוט בחיים שלי, בקיצור נראה שסביר להניח בוודאות שהמחצית השנייה של הקיום שלי, בהתחשב במחצית הראשונה, תתאפיין ברפיסות ובהתפוררות כואבות.
     
    נוגדי הדיכאון הראשונים המוכרים (סרופלקס, פרוזאק) העלו את רמת הסרוטונין בדם על ידי עיכוב הקליטה החוזרת שלו בעזרת חוסם הקולטן HT-5. התגלית בתחילת 2017 של קפטון D-L פתחה את השער לדור חדש של נוגדי דיכאון, שמנגנון הפעולה שלהם פשוט יותר, כיוון שתהליך שחרור הפליטה התאית של הסרוטונין נוצר בשכבה הרירית של מערכת העיכול והמעיים. החל מסוף אותה שנה, הקפטון D-L נמכר באופן מסחרי תחת השם קפטוריקס. מההתחלה, הוא התגלה כיעיל באופן מפתיע, ואיפשר למטופלים להשתלב במחדש בנינוחות בטקסים העיקריים של החברה המפותחת (ניקיון, חיי חברה שמתמצים ביחסי שכנות טובים, הליכים אדמיניסטרטיביים פשוטים) בלי תופעות לוואי, בניגוד לנוגדי הדיכאון מהדור הקודם, שהגבירו את הנטיות להתאבדות או לפגיעה עצמית.
     
    תופעות הלוואי הלא נעימות השכיחות ביותר שנצפו עקב שימוש בקפטוריקס היו בחילות, היעלמות הליבידו, אין־אונות.
     
    אני לא סבלתי מעולם מבחילות.