הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • האישה בלבן
    ספר מוגן
     
  • האישה בלבן
    וילקי קולינס | תרגום: צילה אלעזר
    ידיעות ספרים, אחוזת בית | 2007 | מתח ופעולה | 672 עמ' מודפסים

    מורה צעיר לציור, וולטר הרטרייט, מקבל משרה באחוזת לימרידג' שבלונדון. בדרכו למפגש ראשון עם תלמידותיו, האחיות לורה ומריאן, נקרית בדרכו באישון לילה, אישה לבושה לבן, מבוהלת ונתונה במצוקה. הוא מציל אותה אך אין לו מושג מיהי ומדוע היא בורחת. וילקי קולינס הוא סופר שחייבים להכיר. צ'רלס דיקנס התוודה שקולינס השפיע על כתיבתו באופן בלתי ניתן לשיעור, ג'ורג' אליוט אמרה שבלעדיו העולם לא היה מכיר את הרומן הבלשי, ובשנות השישים של המאה ה-19 הוא היה הסופר המפורסם והנחשב ביותר באנגליה. קולינס הוא סופר שנמצא בכל רשימת מופת בעולם המערבי, ו"האישה בלבן" הוא אחד הספרים החשובים והמרתקים שנכללים ברשימת הקריאות מרחיבות הדעת. תחילתו של "האישה בלבן" במורה צעיר לציור, וולטר הרטרייט, המקבל משרה באחוזת לימרידג' שבלונדון. בדרכו למפגש ראשון עם תלמידותיו, האחיות לורה ומריאן, נקרית בדרכו באישון לילה, ולהרף עין, אישה לבושה כולה לבן, מבוהלת ונתונה במצוקה. הוא מציל אותה מחבורת אנשים הרודפים אחריה, אך אין לו מושג מיהי ומדוע היא בורחת. כשהוא מגיע לאחוזת לימרידג' ורואה את לורה ומריאן, הוא נדהם מהדמיון של לורה, היפה מבין השתיים, לאישה בלבן. אהבתו ההולכת ומתעצמת ללורה וזכר האישה המסתורית בלבן רודפים אותו ואת כל אחד משאר גיבורי הספר, הרעים והטובים כאחד. הוא יוצא לבלוש בתעלומת זהותה של האישה בלבן, ונחוש בדעתו לפענח את החידה, ובעיקר את הקשר שלה ליושבי אחוזת לימרידג'. מכאן ואילך מתפתחת עלילה שופעת מהפכים מפתיעים ותחבולות ספרותיות, המניחה יסוד מוצק הן לריאליזם פרטני והן לספרות המאה ה-20 בכל הקשור לתזוזות בנקודות תצפית ) הסיפור מסופר מפי דמויות שונות). מה שהיה יכול להיחשב לעוד סיפור אהבה אופייני מהמאה ה-19, הופך באחת לאחת הקלאסיקות החשובות בתולדות הספרות ולספר הנחשב עד היום לרומן הבלשי הראשון בעולם במתכונתו הידועה לנו עד היום. במשך שנים ביקשו הוצאות ספרים שונות בישראל לתרגם את הספר החשוב הזה, ומי שהוציאה לפועל את מפעל התרגום הזה והקדישה לו למעלה משנתיים, היא המתרגמת צילה אלעזר, שתירגמה עד כה מאנגלית יותר ממאה ספרים, ובהם "אלוהי הדברים הקטנים" של ארונדהטי רוי ו"רודף העפיפונים" של חאלד חוסייני. אמנון ז'קונט, סופר ספרי מתח רבים ומשובחים, שחיכה לתרגום הזה מתוך הכרת תודה על חובו לווילקי קולינס כאבות אבותיו של כתיבתו שלו, צירף לתרגום מבוא מיוחד, ובו הוא מבהיר את ייחודו של קולינס ואת תרומתו העצומה לז'אנר הספרות הבלשית.

    מתאים למכשירים: android, iOS, win10
  • ספר דיגיטלי
     
    37
    ספר מודפס
     
    94 65.8
    הוספה למועדפים שלי

  • זהו סיפור על מה שסבלנותה של אישה יכולה לשאת ועל מה שנחישותו של גבר יכולה להשיג.
    אילו היה אפשר לסמוך על מערכת המשפט שתרד לעומקה של כל פרשה חשודה ושתנהל כל הליך של חקירה בסיוע מצומצם בלבד של שמן הזהב והשפעותיו המרככות, ייתכן שהאירועים הממלאים דפים אלה היו מגיעים לבית משפט וזוכים למידה ראויה של תשומת לב הציבור.
    ואולם שלטון החוק, במקרים בלתי נמנעים אחדים, הוא משרתו העסוק מאוד של הכיס התָפוּח, ולסיפור לא נותר לפיכך אלא להיות מסופר בפעם הראשונה כאן. הקורא ישמע אותו עכשיו כפי ששופט היה מן הסתם עלול לשמוע אותו. מתחילתו של הגילוי ועד סופו לא יימסרו שום נסיבות בעלות חשיבות על סמך עדויות מפי השמועה. כשירצה המקרה ומחבר שורות הקדמה אלה (וולטר הרטרייט שמו) יהיה קרוב יותר מאחרים למאורעות המיועדים להיכתב, יתארם הוא בעצמו. ולכשיכזיב ניסיונו, יפרוש מתפקיד המספר, ואת המשימה שנטל על עצמו ימשיכו, מהמקום שבו הפסיק, אחרים שביכולתם לתאר את הנסיבות העומדות כאן לעיון, ויעשו כן על סמך ידע אישי ובאותה בהירות ונחרצות שאפיינה את דברי קודמיהם.
    את הסיפור המובא בזאת יגולל אפוא יותר מעֵט אחד, כדרך שבבית משפט מגולל יותר מעד אחד את סיפור מעשה הפשע, וגם לשמה של אותה מטרה: להציג את האמת, ותמיד מהפן הישיר והבהיר ביותר שלה, ולהתחקות אחר התפתחותה של שורה אחת שלמה של מאורעות, באמצעות הזמנת הדמויות שהיו קשורות אליהם ביותר בכל שלב ושלב לספֵּר, כל אחת בתורה, על התנסותה שלה, מילה במילה.
    יבוא אפוא וולטר הרטרייט, מורה לציור בן עשרים ושמונה, ויישמע ראשון.


    זה היה יומו האחרון של חודש יולי. הקיץ הארוך והחם התקרב אל סיומו; ואנחנו, עולי הרגל היגעים של מדרכות לונדון, התחלנו להעלות במחשבתנו את העָבים שעל שדות החיטה ואת רוחות הסתיו שעל חוף הים.
    אותי, בעוונותי, הותיר הקיץ המתפוגג בבריאות לקויה, ברוח נכאה, וגם, אם האמת חייבת להיאמר, בחסרון כיס. בשנה האחרונה לא כילכלתי את משאבי המקצועיים בזהירות הנקוטה בידי בדרך כלל; ובגלל פזרנותי יכולתי לצפות רק לסתיו של קיום חסכני בין הבית של אמי בהמפסטד לבין מעוני שלי בעיר.
    הערב, אני זוכר, היה דמום ומעונן; האוויר הלונדוני היה בשיא כובדו. זמזומה הרחוק של התנועה ברחוב היה בשיא עמימותו; הדופק החלש של החיים הפועמים בגופי, והלב הכביר של העיר שסביבי, כמו הלכו ושקעו, ברפיון הולך ורב, יחד עם השמש השוקעת. התעוררתי ובחיקי ספר ששיקע אותי בתנומה במקום בקריאה, ויצאתי את מעוני אל אוויר הערב הצונן של הפרוורים. זה היה אחד משני הערבים בשבוע שהייתי רגיל לבלות עם אמי ועם אחותי. לפיכך שמתי פעמַי צפונה בכיוון המפסטד.
    לתיאור המאורעות שעלי עוד למסור אני נדרש כאן לציין כי אבי מת זה שנים אחדות לפני התקופה שאני כותב עליה עתה, וכי אחותי שרה ואני היינו היחידים ששרדנו ממשפחה בת חמישה ילדים. אבי היה מורה לציור לפנַי. הודות למאמציו, הוא ראה ברכה רבה בעמלו; ודאגתו האוהבת לעתידם של התלויים ביגיע כפיו הניעה אותו, מאז נשא לו אישה, לייחד לביטוח חייו נתח מהכנסותיו, שעלה בהרבה על זה שרוב הגברים מוצאים לנכון להפריש למטרה זו. הודות לזהירותו המופלאה והסתפקותו במועט נשארו אמי ואחותי, אחרי מותו, אדוניות לגורלן, כשם שהיו בחייו. אני המשכתי בקו הזה, והיו לי כל הסיבות להכיר תודה על האפשרויות שעמדו לפני בצאתי לחיים.
    הדמדומים השקטים עדיין רטטו על רכסיו הגבוהים של שדה הבור הפתוח, ונוף לונדון שמתחתי שקע אל תוך תהום שחורה בצלו של הערב המעונן, והנה הגעתי אל שער הבית של אמי. רק צילצלתי בפעמון, וכבר נפתחה הדלת לרווחה בתנופה, ובמקום המשרתת הופיע ידידי האיטלקי הנכבד פרופסור פֶּסקָה, וזינק בגיל החוצה כדי להקביל את פני בחיקוי נוכרי צורמני של ברכת שלום אנגלית עליזה.
    בזכות עצמו, וגם, אם יורשה לי להוסיף, בזכותי שלי, ראוי פרופסור פסקה לכבוד של עריכת היכרות רשמית. יד המקרה עשתה אותו לנקודת המוצא של סיפור המשפחה המוזר שאותו מבקשים דפים אלה לגולל.
    את ידידי האיטלקי הכרתי לראשונה בכמה בתים חשובים שבהם הוא לימד את שפתו ואני לימדתי ציור. על תולדות חייו ידעתי רק שהוא נשא לפנים משרה באוניברסיטת פדובה; שהוא עזב את איטליה מסיבות פוליטיות (שאת טיבן הוא נמנע בעקביות מלציין באוזני איש); ושזה שנים רבות הוא יושב בלונדון כמורה לשפות מבוסס ומכובד.
    פסקה לא נחשב לננס ממש - כי מבנה גופו הצטיין בהתאמת איברים מושלמת מכף רגל ועד ראש - אך היה, כמדומני, האיש הקטן ביותר שראיתי מחוץ לזירת מופעים.* הופעתו החיצונית שיוותה לו בכל מקום מראה יוצא דופן, אך המוזרות הלא-מזיקה של אופיו הבליטה אותו עוד יותר בין שורות בני המין האנושי. הרעיון שהכתיב את חייו היה, ככל הנראה, החובה להפגין את הכרת התודה לארץ שהעניקה לו מקלט ואמצעי קיום, ואת זאת הוא עשה במאמצים עילאיים להפוך את עצמו לאנגלי. את המחמאה שחלק לאומה בכללותה הוא הביע במטרייה שנשא תמיד ובשימוש תמידי בחותלות ובמגבעת לבנה, אלא שדעתו של הפרופסור עדיין לא היתה נוחה מהדבר, ולפיכך שאף להפוך לאנגלי גם בהרגליו ובבילוייו, ולא רק במראהו החיצוני. משקבע כי אומתנו מתייחדת משאר האומות בחיבתה לעיסוק בספורט, הקדיש את עצמו האיש הקטן, בתום לבו וללא כל הכנה מוקדמת, לסוגי הספורט והבילוי האנגליים שלנו כל אימת שנמצאה לו שעת כושר להצטרף לפעילויות אלה, וזאת מתוך שכנוע עמוק כי בעזרת כוח הרצון הוא יוכל לאמץ את סוגי הפעילות הספורטיבית הלאומית שלנו, בדיוק כשם שאימץ את החותלות הלאומיות שלנו ואת המגבעת הלבנה הלאומית שלנו.
    [* הצגת גמדים היתה אירוע בידור נפוץ במאה התשע-עשרה.]
    ראיתיו מסַכֵּן את איבריו בלי חשבון בציד שועלים ובמגרש הקריקט, וזמן-מה לאחר מכן ראיתיו מסכן את חייו, בדיוק באותה פזיזות, בימהּ של בּרַייטוֹן.
    נפגשנו שם במקרה, ורחצנו יחד בים. אילו עסקנו בפעילות מיוחדת לאוּמה שלי, הייתי, כמובן, משגיח על פסקה בשבע עיניים, אך הואיל ונוכרים מסוגלים בדרך כלל לדאוג לעצמם בתוך המים לא פחות טוב מאנגלים, לא עלה כלל על דעתי כי אמנות השחייה* לא היתה אלא עוד סוג של פעילות שנוספה לרשימת הפעולות הגופניות היאות לגברים שהפרופסור חשב שיוכל ללומדן ללא כל הכנה מוקדמת. זמן קצר לאחר שהתרחקנו שנינו מהחוף נעצרתי, וכשנוכחתי כי ידידי אינו לצדי, סבתי לאחור כדי לראות היכן הוא. לבעתתי ולתדהמתי לא ראיתי ביני לבין החוף דבר זולת שתי ידיים לבנבנות נאבקות לרגע קט מעל פני המים, ואחר כך נעלמות מן העין. כשצללתי לחפשו, מצאתי את האומלל מוטל מקופל על הקרקעית, בשקע של חלוקי אבן, ונראה קטן בהרבה מכפי שראיתיו אי-פעם בעבר. בדקות המעטות שחלפו בעת שהובלתי אותו למקום מבטחים, השיב האוויר את רוחו, והוא עלה על מדרגות תא הרחצה** בעזרתי. עם התאוששותו החלקית, שבה גם האשליה הנהדרת שהיתה לו בעניין השחייה. ברגע ששיניו הנוקשות איפשרו לו לדבר, הוא חייך בלי הבעה ואמר שזה ודאי קרה בגלל עווית. כששב לאיתנו לגמרי, הוא התיישב לידי על החוף, ובתוך רגע הבקיע אופיו הדרומי החם את כל המעצורים האנגליים המלאכותיים. הוא העתיר עלי את הביטויים המופלגים ביותר של חיבה - קרא בלהט, בסגנון ההפרזה האיטלקי האופייני לו, כי מעתה ואילך יעמדו חייו לרשותי - והכריז כי לעולם לא ידע אושר עד שתימצא לו שעת כושר להוכיח את תודתו בשירות כלשהו שיעשה למעני, שירות שאולי אזכור עד אחרון ימי.
    [* שחייה היתה מקובלת אז הרבה פחות מאשר היום. ב-1859 נוסד "מועדון השחייה של לונדון", במטרה "להפיץ את אמנות השחייה ולהציבה בשורה הראשונה של פעילויות הפנאי הלאומיות שלנו".]
    [** תא נייד על גלגלים שהיה אפשר לקרבו אל שפת המים, וששחיינים ביישנים יכלו לרדת ממנו אל המים באין רואה.]
    עשיתי כמיטב יכולתי לעצור את שטף דמעותיו והצהרותיו החגיגיות בכך שהתעקשתי להתייחס אל ההרפתקה כולה כאל נושא טוב לבדיחה, והצלחתי לבסוף, כפי שהנחתי שיקרה, למתן את תחושת החובה העזה שפסקה חש כלפי. לא אז ולא אחר כך, כשחופשתנו הנעימה הגיעה אל סיומה, לא העליתי על דעתי ששעת הכושר לשרתני, שאליה נכסף בשקיקה כזאת ידידי האסיר-תודה, נועדה לבוא במהרה; שהוא יעוט עליה בהתלהבות וללא שהות; ושבעשותו כן הוא יטה את זרם קיומי כולו אל אפיק חדש, וישנה אותי בעיני עצמי כמעט עד לבלי הכר.
    ובכל זאת, כך היה. אילולא צללתי לחלץ את פרופסור פסקה ששכב מתחת למים על מצע של חלוקי אבן, יש מקום להניח בכל הסבירות שבן אנוש מסוגל לה כי לעולם לא הייתי מקושר אל הסיפור שדפים אלה יגוללו - ואפשר שלעולם לא הייתי אף שומע את שמה של האישה שחיה בכל מחשבותי, שתבעה לה חזקה על כל מעייני מרצי, שהיתה לדמות המנחה היחידה שמכתיבה עתה את תכלית חיי.

    • וילקי קולינס
    • וילקי קולינס

      ויליאם (וילקי) קולינס (באנגלית: Wilkie Collins;‏ 8 בינואר 1824 - 23 בספטמבר 1889) היה סופר בריטי פופולרי, הנחשב לראשון סופרי המסתורין. חיבר 27 רומנים, יותר מ-50 סיפורים קצרים, לפחות 15 מחזות ויותר מ-100 חיבורים לא-בדיוניים.

      קולינס שילב אלמנטים ביוגרפיים רבים ביצירותיו. כך למשל הרומן "ללא שם" עוסק בין היתר בזוגיות ללא נישואין, נושא שהיה בגדר טאבו בחברה הוויקטוריאנית אך מוכר היטב לקולינס (קולינס חי עם אישה שלה לא היה נשוי במשך שנים והיא אף ילדה לו ילדים). אלמנטים ביוגרפיים נוספים שזורים ב"אישה בלבן": וולטר הרטרייט, הגיבור הראשי ביצירה הוא צייר, בדומה לקולינס בצעירותו. גרעין הסיפור - מפגש עם אישה מסתורית לבושה לבן - מבוסס על מפגש אמיתי בין קולינס לעלמה במצוקה שהתרחש בלונדון. קולינס, כיאה לג'נטלמן ויקטוריאני, נמנע מלנדב פרטים נוספים על המקרה אך אין ספק שהוא הותיר בו רושם עז והיווה מקור ההשראה לכתיבת הרומן המפורסם ביותר שלו.
      עם השנים איכות הכתיבה של קולינס הידרדרה במקביל להידרדרות במצבו הבריאותו. השיגדון (gout) שממנו סבל ייסר אותו מאוד והביא להתמכרותו של קולינס לאופיום. כתוצאה מכך, קולינס התקשה להמשיך ולכתוב, ואת הרומן "ללא שם" הוא סיים במאמצים רבים.
     
  • המלצות נוספות
    • הסדק
    • מטורפת
    • המרגל האנגלי
    • ללא עקבות
    • כל דבר קטן
    • כשהגשם יורד
    • אח חורג יקר
    • ברית של כבוד
    • שלוש
    • הילד הטוסקני
    • ילדים בסדר גמור
    • המנהרה