הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
 
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • איש ואישה בלילה
    ספר מוגן
     
  • איש ואישה בלילה
    קנט הרוף | תרגום: הדסה הנדלר
    כתר | ינואר 2017 | פרוזה תרגום | 92 עמ'
    ואז ערב אחד במאי, קצת לפני שהחשיך לגמרי, באה אֶדי מוּר לבקר את לואיס ווֹטֶרס.  
    אתה בטח שואל את עצמך מה אני עושה פה, היא אמרה.
    טוב, לא חשבתי שבאת כדי להגיד לי שהבית שלי יפה.
    לא. אני רוצה להציע לך משהו.
    טוב.
    לא נישואים, היא אמרה. תהיתי אם תסכים לשקול לבוא לפעמים לבית שלי ולישון אתי.
    מה? למה את מתכוונת?
    אני מתכוונת לזה ששנינו לבד. אני בודדה. אני חושבת שאולי גם אתה. מעניין אותי לדעת אם תסכים לבוא לישון אתי בלילות. ולדבר... אתה לא אומר כלום.
    עצרתי לך את הנשימה?
     
    וכך, אדי ולואיס - שניהם אלמנים המתגוררים בשכנות באותה עיירה קטנה - יוצאים להרפתקה נועזת, למרות הרמת הגבות וההתנגדויות של כל הסובבים אותם. עם מעט אומץ, הם עומדים לגלות שעוד אפשר - גם אחרי חיים שלמים - למלא את הלילות בדיבורים ובקרבה אנושית, ולהעניק משמעות חדשה ליכולת להתבגר בחן.
     
    איש ואישה בלילה הוא הספר האחרון שכתב לפני מותו הסופר האמריקני המוערך, קנט הרוף (1943-2014), והראשון שלו שמתורגם לעברית. את כתב היד הסופי של הספר ערכה אשתו קאתי לאחר מותו.
    מתאים למכשירים: טאבלטים, סמארטפונים, win8
  • 26.4  44 
    הוספה למועדפים שלי
  • 1
     
    ואז ערב אחד במאי, קצת לפני שהחשיך לגמרי, באה אֶדי מוּר לבקר את לואיס ווֹטֶרס.
    הם גרו במרחק כמה בתים זה מזה ברחוב סידַר שבחלק הישן ביותר של העיירה, רחוב שעצי בּוּקיצה וגוּדגדָן ואדר יחיד צמחו בו לאורך שפת המדרכה ומדשאות ירוקות השתרעו בו מהמדרכה עד הבתים בני שתי הקומות. במשך היום היה חמים אבל עכשיו בערב קריר. היא הלכה על המדרכה מתחת לעצים ופנתה ליד הבית של לואיס.
    כשניגש לואיס אל הדלת היא שאלה, אני יכולה להיכנס ולדבר אתך על משהו?
    הם התיישבו בסלון. אפשר להציע לך לשתות? תה?
    לא תודה. אולי לא אהיה פה מספיק זמן לשתות אותו. היא הסתכלה סביב. הבית שלך יפה.
    דיאן הקפידה תמיד שהבית יהיה יפה. גם אני השתדלתי קצת.
    הוא עדיין יפה. לא הייתי פה שנים.
    היא הסתכלה מבעד לחלונות בחצר הצדדית שהלילה השתקע בה ובמטבח שמנורה דלקה בו מעל לכיור ולמשטחי העבודה. הכול נראה נקי ומסודר. הוא צפה בה. היא אישה נאה, הוא תמיד חשב כך. כשהייתה צעירה יותר היה לה שיער כהה, אבל עכשיו הוא לבן וקצר. היא עדיין חטובה, רק קצת רחבה במותניים ובירכיים.
    אתה בטח שואל את עצמך מה אני עושה פה, היא אמרה.
    טוב, לא חשבתי שבאת כדי להגיד לי שהבית שלי יפה.
    לא. אני רוצה להציע לך משהו.
    אה.
    כן. מעין הצעה.
    טוב.
    לא נישואים, היא אמרה.
    גם את זה לא חשבתי.
    אבל זו שאלה שהיא כאילו מתחום הנישואים. אבל עכשיו אני לא יודעת אם אני מסוגלת. אני מתחילה לקבל רגליים קרות. היא צחקה קצת. זה קצת כמו בנישואים, לא?
    מה?
    רגליים קרות.
    כן, זה יכול להיות.
    כן. טוב, פשוט אגיד את זה.
    אני מקשיב, אמר לואיס.
    תהיתי אם תסכים לשקול לבוא לפעמים לבית שלי ולישון אתי.
    מה? למה את מתכוונת?
    אני מתכוונת לזה ששנינו לבד. אנחנו חיים לבד יותר מדי זמן. שנים. אני בודדה. אני חושבת שאולי גם אתה. מעניין אותי לדעת אם תסכים לבוא לישון אתי בלילות. ולדבר.
    הוא נעץ בה את עיניו, צפה בה, סקרן עכשיו, זהיר.
    אתה לא אומר כלום. הנשימה שלך נעתקה? היא שאלה.
    כנראה.
    אני לא מדברת על סקס.
    באמת תהיתי.
    לא, לא סקס. אני לא רואה את זה ככה. אני חושבת שאיבדתי את הדחף המיני מזמן. אני מדברת על לעבור את הלילה. ולשכב במיטה בחמימות, בידידות. לשכב יחד במיטה ושתישאר כל הלילה. בלילות זה הכי גרוע. אתה לא חושב ככה?
    כן. אני חושב ככה.
    בסוף אני לוקחת כדורים כדי להירדם וקוראת עד מאוחר מדי ולמחרת אני מטושטשת. לא מביאה שום תועלת לא לעצמי ולא לאף אחד אחר.
    גם אני עברתי את זה.
    אבל אני חושבת שאצליח לישון שוב אם יהיה אתי עוד מישהו במיטה. מישהו נחמד. הקִרבה שבזה. לדבר בלילה, בחושך. היא חיכתה. מה אתה חושב?
    לא יודע. מתי את רוצה להתחיל?
    מתי שאתה רוצה, היא אמרה. אם אתה רוצה. השבוע.
    תני לי לחשוב על זה.
    בסדר. אבל אני רוצה שאם תחליט שכן, תתקשר אליי ביום שאתה בא כדי שאדע לצפות לך.
    בסדר.
    אני אחכה לשמוע ממך.
    ואם אני נוחר?
    אז תנחר, או שתלמד להפסיק.
    הוא צחק. זה יהיה תקדים.
    היא קמה ויצאה והלכה בחזרה לביתה, והוא עמד בדלת ועקב אחריה, אחרי האישה בת השבעים עם מבנה הגוף הבינוני והשיער הלבן שהלכה מתחת לעצים בטלאי האור שהטיל הפנס שבפינת הרחוב. לעזאזל, הוא אמר. אל תתחיל להיסחף עכשיו.
    • קנט הרוף
    • קנט הרוף