מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן לֹא מַפְסִיקָה לְהַפְתִּיעַ אוֹתָנוּ, וּבְכָל פַּעַם הִיא מוֹפִיעָה בְּצוּרָה אַחֶרֶת. לִפְעָמִים אֲנִי לֹא בָּטוּחַ (וּבְצֶדֶק!) אִם זוֹ מְצִיאוּת אוֹ שֶׁזֶּה קָרָה בַּחֲלוֹם... אָז זֶהוּ, שֶׁכֵּן!
וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב וְטֶלֶפוֹן נַיָּד וְנַעֲלֵי סְפּוֹרְט, כְּבָר עוֹבְרִים לִתְקוּפָה אַחֶרֶת...
דֵּי מַהֵר הֵבַנּוּ שֶׁהִגַּעְנוּ לִמְצָדָה, לַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים
שֶׁל הַמֶּרֶד בָּרוֹמָאִים.
הָיִינוּ עִם הַנָּשִׁים וְהַיְּלָדִים בִּזְמַן הַמָּצוֹר, וְרָאִינוּ אֶת הַמַּחְסָנִים הַמְּלֵאִים מָזוֹן וְהַבְּרֵכוֹת מְלֵאוֹת הַמַּיִם. אֲפִלּוּ פָּגַשְׁנוּ אֶת מְפַקֵּד הַמִּבְצָר, אֶלְעָזָר בֶּן יָאִיר.
אֲבָל כְדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁאֲנִי נֶאֱמָן לַמּוֹרְדִים, וְלֹא מְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה עִם הָאוֹיֵב, נִשְׁלַחְתִּי לִמְשִׂימָה אֲיֻמָּה – לְהַעֲלוֹת בָּאֵשׁ אֶת מַחֲנֵה הָרוֹמָאִים.
הַאִם הִצְלַחְתִּי? הַאִם תָּפְסוּ אוֹתִי? מָה קָרָה לִי וּלְשָׁרוֹן? וְאֵיזוֹ בְּרֵרָה נוֹרָאָה הָיְתָה לַמּוֹרְדִים עַצְמָם?
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
