אם יש אי שם

גבריאלה אביגור־רותם, שהעשירה אותנו ברומנים מרתקים שחשפו והציפו את שורשי הכאב, הגעגועים, תאוות הנדודים ושיגעון הגדלות של העם היושב בציון, משרטטת לנו ברומן הנבואי־עתידני שלה, את מפת החרדות והסיוטים שלנו לעתיד הקרוב והרחוק. 

מה שמייחד את הרומן אם יש, אי־שם – ביחס לרומנים דיסטופיים אחרים — הוא המוחשיות העשירה והמשכנעת שלו. הקוראים נסחפים, כמו בעל כורחם, למערבולת דמיונית מטורפת, מנומרת בהמצאות ובהמצאות־שכנגד, הגורפת בני אדם לא שונים מאיתנו לתוך מצבים מוכרים לנו מן העבר הקרוב והרחוק. אלה הם בני משפחה אחת, המתפלגת, אידיאולוגית ופוליטית. המספרת היא אֵם המשפחה, אשה שזוכרת ומקפידה לרשום הכול בכתב ידה מתוך חרדה שהאמת — בעידן הבינה המלאכותית שידה בכול — לעולם תעוּות ולא תיוודע. לאורך הספר כולו נצמד אליה — בוגרת היחידה המיוחדת 'איפכא' — מין מלאך שומר, שעד לשורותיו האחרונות של הרומן אין לדעת אם הוא אדם מן היישוב או יצור ביוני. 

התוצאה של המהלך האמנותי המשוכלל הזה היא, שתועפות הדמיון לא מרחיקות, אלא מקרבות אותנו לבעירה, העלולה ללחך את שולי ימינו. 

יגאל שוורץ

ספרים נוספים מאת גבריאלה אביגור־רותם:

דולציניאה: שירים (דביר, 1980), חומות וקיסרים: שירים (כתר, 1990), מוצרט לא היה יהודי (כתר, 1992), חמסין וציפורים משוגעות (קשת, 2001), אדום עתיק (כנרת, זמורה־ביתן, 2007), כל סיפור הוא חתול פתאום (כנרת, זמורה־ביתן, 2013), מלך זהב ודם (כנרת, זמורה־ביתן, 2017), ארבע מדברות ואחת שותקת (כנרת, זמורה, דביר, 2020), עד שתדעי לכתוב אהבה (כנרת, זמורה, דביר, 2023).