נולדתי לתוך שתיקה. בועה אפלה של שתיקה חנוקה. שתיקה מלאה וגדושה עד אל מעבר לגדותיה בפחד, באשמה ובכאב שלא דוברו. שתיקה טעונה, כלואה בתוך בועה. כבן לשורדי שואה, למדתי מוקדם מדי מהי אחריות. לא אחריות רגילה שמצופה מכל ילד רגיל, אלא אחריות לחייהם של אחרים. בלי סיפורים. בלי הסברים. רק מבטים, רמזים ופחד אימים שלא עוזב. רק שנים אחר כך, כשהתחלתי לשאול, לחפש ולהבין – הכעס הפך להבנה. וההבנה לחמלה. זהו סיפור אישי מטלטל על ילדות שנעשקה, בצילם של זוג הורים שנשברו – ועל בן שבחר לבנות מחדש. הסיפור הזה הוא לא רק על מה שהיה, אלא על האפשרות לבחור אחרת.
יוסי רוזנמן הוא עיתונאי, נושא תעודת עיתונאי מטעם לשכת העיתונות הממשלתית. בעברו עורך לשוני ועורך גרפי. שירת בצה״ל במשך 44 שנים. בסדיר כלוחם, ובהמשך עסק בעיצוב גרפי, בכתיבה ובעריכה בחיל האוויר ובחיל החינוך. לאחר פרישתו מצה"ל ועד היום המשיך בפעילות עיתונאית, ציבורית וחינוכית.
יוסי הוא חבר בית הדין לאתיקה במועצת העיתונות, חבר באגודת העיתונאים תל אביב, חבר הנהלה באיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית ויו"ר הוועדה לסיורים, להשתלמויות ולסמינרים בארץ ובחו״ל. כיום גם מסקר את ועדות הכנסת וכותב טור שבועי במקומוני הדרום. כחלק מהנאות החיים יוסי רוכב על אופנוע וחבר מועדון רוכבי הארלי דיווידסון בישראל. יוסי נשוי לנורית, אב לשלושה בנים וסבא לתשעה נכדים.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
