מִיכָה שׁוּד הוּא אָמְנָם תַּלְמִיד בְּבֵית הַסֵּפֶר, אֲבָל זֶה לֹא מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ לְפַצֵּחַ אֶת הַתַּעֲלוּמוֹת הַמִּסְתּוֹרִיּוֹת בְּיוֹתֵר.
כְּמוֹ בְּתִיק הַחֲקִירָה שֶׁל שִׁעוּרֵי הַבַּיִת הָאֲכוּלִים. בַּלָּשִׁים פָּחוֹת מוּכְשָׁרִים הָיוּ וַדַּאי חוֹשְׁדִים בַּכַּלְבָּה הַחֲדָשָׁה שֶׁל מִיכָה, גַּג, וּבְטוּחִים שֶׁהִיא הָעֲבַרְיָנִית הַנַּשְׁכָנִית, אֲבָל מִיכָה יוֹדֵעַ שֶׁעָלָיו לְרַחְרֵחַ קְצָת יוֹתֵר. וּכְשֶׁהוּא בּוֹחֵן אֶת כָּל הַחֲשׁוּדִים (וְהַחֲשׁוּדוֹת) הָאֶפְשָׁרִיִּים, הוּא מְגַלֶּה אֶת קְצֵה זְנָבָהּ שֶׁל תַּעֲלוּמָה גְּדוֹלָה עוֹד יוֹתֵר...