בעשורים האחרונים עברה תל אביב-יפו תמורות מרחיקות לכת. העיר, שנולדה כפרוור עברי צנוע לחוף הים, התבססה מחדש כמרחב מטרופוליני רב עוצמה: מרכז כלכלי, תרבותי, חברתי ופוליטי, שמושך אליו מדי יום מאות אלפי עובדים, מבקרים ויוצרים מן הארץ ומן העולם.
ספר זה מתחקה אחר השנים שבהן השתנתה דמותה של העיר כמעט ללא הכר. הוא בוחן את התרחבותה, את התחדשותה הפיזית, את השינויים בהרכב אוכלוסייתה, את התמורות בדפוסי התעסוקה והפנאי, ואת מקומה הגובר בשיח העולמי על עירוניות, טכנולוגיה ו“עיר עולם”. תל אביב-יפו מוצגת בו לא רק כעיר ישראלית מרכזית, אלא גם כזירה שבה ניכרים היטב תהליכים גלובליים: עליית ענפי ההייטק והשירותים, התייקרות המגורים, שינויי תחבורה, מתחים חברתיים, ותפיסות חדשות של מרחב ציבורי וחיים עירוניים.
פרקי הספר עוסקים גם באירועים הדרמטיים של השנים האחרונות, שבהם נבחנה העיר מקרוב: מגפת הקורונה, שהציבה את מערכות העירייה והתושבים בפני אתגרים חסרי תקדים, המחאה הציבורית נגד המהפכה המשפטית שהפכה את תל אביב-יפו לאחד ממוקדי המאבק הבולטים בישראל והעבודות הנרחבות ברחובות העיר, שמכבידות על חיי היומיום אך נושאות הבטחה לשינוי עמוק במערך התחבורה העירוני.
מתוך מבט היסטורי רחב, אך גם מתוך היכרות אינטימית ואהבה גלויה לעיר, מציע הספר דיוקן עשיר, ביקורתי ומרתק של תל אביב-יפו בעת החדשה: עיר שאינה חדלה להשתנות, להתווכח, להיבנות מחדש — ולהשפיע הרבה מעבר לגבולותיה.
פרופ’ אלי שאלתיאל הוא היסטוריון ועורך. במשך שנות עבודתו הרבות בהוצאת הספרים עם עובד, ערך והוציא לאור מאות ספרי עיון, הגות והיסטוריה. מספריו: פנחס רוטנברג: עלייתו ונפילתו של “איש חזק” בארץ־ישראל, 1942-1879; תמיד במרי: משה סנה — ביוגרפיה, א; נס בחירייה: סיפורו של פארק אריאל שרון.
שאלתיאל נולד בתל אביב עוד בטרם צורף המקף “יפו” לשמה, נמנה עם אוהביה הגדולים, אך אינו חדל להביט בה בעיניו של היסטוריון.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
.jpg)
