צרי

צֳרִי הוא שְׂרָף של עץ מקומי עתיק. לפנים שימש בייצור בושם וברפואה, ויוחסו לו סגולות מַרְפֵּא. הוא גם היה אחד מסממני הקטורת במקדש. ואכן, הספר הזה הוא שְׂרָף שניגר מפצע, אך גם ספר מַרְפֵּא, ויש בו מניחוח הקודש.

שירי הספר הם קול הקריעה העולה מאובדן של חמישה ילדים חיים. את הקרקע המחורצת של אימהוּת מאוימת הופכת מוריה אשכנזי לאדמה שֶיער פורץ ממנה.

כגודל הכאב כך גדוּלת השירה. הצרה הופכת לצֳרִי לא מפני שיש בשירים פתרון לשבר אלא דווקא מפני שאין בהם פתרון, מלבד האפשרות לא לוותר על עיני השירה גם בקשים שבימים.

מוריה אשכנזי היא אמנית רב־תחומית ומשוררת, תושבת עמק יזרעאל. נולדה ב־1982 בירושלים. זהו ספרה השני. על ספרה הקודם כתבה המשוררת טל ניצן: "מֵעֵבֶר למתנה שביופיו הנדיר, הקריאה ב'קוּמי' היא לא פחות מחובה מוסרית".