באופן חריף, הומוריסטי וצלול מתבוננת שרה כץ בכוחם המנחם ורווי המחירים של האהבה והאומנות בתוך החיים. "צריך להספיק עוד לשחק." היא כותבת, "לפני שהחושך מכסה על הכול." לשחק ולכתוב, לשורר, לאהוב. ללכת סחור סחור כדי למצוא מבנה שיופיו אינו מועם לעולם.
דיוקן האומנית, המצויה בשנות השמונים לחייה, עולה בעקיפין בספר הזה מבעד להצצה חטופה בבית הילדות, דרך סיפורים סרקסטיים על אהבה מוחמצת ובעת חזרה לימי הטור שלה "ימים ושירים" בעיתון "דבר", אז פגשה משוררים, שוחחה עימם וציירה את דיוקנאותיהם. מה שייוותר מהחיים הארוכים הללו, היא טוענת, הוא השיר. היא האומנות כמעשה אהבה שבא לגרש את החושך.
שרה כץ (1946) נולדה בחדרה ומינקותה נחשפה לשירי הילדים של אמה, מרים חרותי. היא הציגה במרכזי אומנות בישראל, צרפת וגרמניה וכתבה רשימות על תערוכות וספרים בעיתונות היומית. סיפורים קצרים שלה פורסמו בכתבי עת רבים. מתגוררת ויוצרת בתל-אביב.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
