מארז קרמה בריסטה

קרמה-

הילה היא בחורה דתייה, עדינה ודעתנית מיישוב בשומרון. 
יאיר לעומתה גרוש חילוני, תל־אביבי, מקועקע וחסר מעצורים.
הם יוצאים למסע מותח ורווי קשיים ויש להם דדליין. 
במהלך מסעם המשותף הם נאלצים להתעלות מעל עצמם לטובת ליעד, ילד חסר אונים שנמצא במצוקה. מטרה נעלה זו מחייבת אותם להתמודד עם הוויכוחים הפנימיים שלהם. 
הם נאבקים בזלזול ובבורות שמפרידים ביניהם, וגם בפחדים ובכאב שבליבם. 
האם האהבה והשלום יוכלו לשכון במקום בו נמצא בור שנפער מתוך קרע חברתי ישראלי עמוק? האם הם יצליחו להתעלות על המפריד ולהשכין שלום?

"כשמכינים קפה, המים עוברים דרך פולי הקפה ואוספים מהם את השְמָנים ואז נוצרת שכבת הקצף – לשכבה הזו קוראים קְרֵמָה."
"אז איזה חלק אני בכל הסיפור? אל תגיד לי שהשְמָנים." אני מחייכת אליו והוא מחזיר לי צחקוק.
"נראה לי ששנינו הכול. שנינו המים ששטפו זה מזה את המיותר ואספו את השְמָנים הטובים שמאפשרים להתחיל בהכנת הקפה. יחד נרקמת יצירה חדשה בפני עצמה."
"זה מקסים. ותרשה לי להוסיף שהקצף הזה שנוצר הוא יפה ושברירי ונצטרך לשמור עליו טוב טוב"

בעין טובה, בהומור ובלב מלא רגש, הסופרת לוקחת אותנו בין שבילי סיפור אהבה מפעים של שני אנשים שעולמותיהם מנוגדים אלה לאלה, ומצליחה לשזור את חוכמת החיים וראיית זה את ליבו וצרכיו של זה.

בריסטה-

כששני עולמות שונים מבקשים להתאחד, המסע לגישור על הפערים מהדהד את התהייה: האם יש גבול לכוחה של האהבה?

על אף הפערים, האהבה בין הילה ויאיר ניצחה הכול וקירבה ביניהם, והם בטוחים שיש להם הכוחות להתגבר על כל מכשול. אבל דווקא כשהכול נראה יציב, הילה מגלה שהיא יודעת הרבה פחות ממה שחשבה על הגבר שהתאהבה בו, וההווה המשותף שלהם מתחיל לספוג ריקושטים מכאיבים מהעבר הלא פתור של שניהם. האם יצליח כל אחד מהם לעמוד אל מול הקולות המחלישים?

"כל אחד מאיתנו צריך להיות הבָּרִיסְטָה של עצמו... לא לתת לחומות ההגנה להיבנות בתוכנו ולמנוע מאיתנו להתחבר לאהובינו... לא לאפשר לאחרים מבחוץ לאיים על ליבנו. לצייר את הציור שיקבע את יומנו."

האם הם יצליחו גם הפעם לשלב כוחות? האם האהבה חזקה יותר מסודות, פחדים וכאב? האם המחבר עדיין גדול מהמפריד?

בספר ההמשך לדואט קְרֵמָה מאת הדר סופר, היא שבה לרתק את קוראיה בשפה הייחודית לה – שפה עדינה ועמוקה, החוקרת את המורכבות שבין אהבה, אמונה וזהות. בעדינות אין קץ היא רוקמת סיפור אהבה מעורר השראה בין שני עולמות רחוקים, ומגלה לנו עד כמה רב הדמיון ביניהם כשהלב פתוח.

בָּרִיסְטָה הוא סיפור על המשחק בין ענווה ובין נאמנות עצמית. על שני אנשים הלומדים לקחת אחריות על חייהם, ודווקא מתוך כך הם מצליחים להתחבר זה אל זה – גם אם בדרך נדרש לטחון, לרמוס ולכאוב את המציאות.

מה אמרו הקוראים על הספר הקודם?

"הספר הזה יכול להיות מצע נהדר לשיח. חכם, רגיש, עדין, מציף שאלות חשובות ומהווה פתח למחשבות רבות." – אודי בן חמו, "עולם קטן".

"הזכרת לי לרגעים את כתיבתו של רובין שארמה, בתיבול עדין של יובל אברמוביץ'." הילה שלם.

"ספר שלא יכולתי להוריד מהיד עד שלא סיימתי לקרוא אותו בבום. הכי מומלץ שקראתי בעשור האחרון!" נועה דורון.