יש ילדים שגדלים בתוך בית, ויש ילדים שגדלים בין מקומות.
הילה כהן לוי הייתה אחת מהם.
היא הוצאה מביתה בגיל שנה וחצי וגדלה בפנימיות, במשפחות אומנה ובמסגרות חירום — חיים של מעבר מתמשך, של שייכות שלא הספיקה להיווצר ושל ילדות שבה למדה מוקדם מדי לא לצפות.
שנים אחר כך, כשכבר הפכה לשופטת נוער, מגיע אל שולחנה תיק אחד.
נערה בת ארבע־עשרה. שותקת. סגורה. פגועה.
דריה אלון.
המקרה שלה אינו רק עוד תיק.
הוא מראה.
ככל שהילה מנסה להבין את דריה, כך היא נאלצת לחזור אל המקומות שמהם ניסתה לברוח — אל הילדה שהייתה, אל הפחדים, אל השתיקות ואל השאלה הגדולה מכולן: מה קורה לילד כשאין לו לאן לחזור?
ילדה ללא מוצא הוא סיפור על ילדות שנשברת בשקט, על מערכת שלא תמיד מגיעה בזמן ועל הרגע הנדיר שבו מישהו בוחר להישאר.
זהו ספר על כאב - אבל גם על אפשרות.
על אובדן - אבל גם על תיקון.
ועל דבר אחד פשוט שיכול לשנות חיים: להיות האדם שלא זז.
הודיה ירחי היא משפטנית ובוגרת מסגרות חוץ־ביתיות, הפועלת למען זכויות ילדים ובני נוער. היא שואפת להתמנות בעתיד לשופטת נוער ולפעול לשינוי מציאות חייהם של ילדים המתמודדים עם נסיבות חיים דומות לאלו שחוותה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
