דּוּדוּ הַקָּטָן חוֹלֵם לְנַגֵּן בְּעוּד, כְּפִי שֶׁעָשׂוּ סָבוֹ וְאָחִיו כְּשֶׁעוֹד הָיוּ בְּעִירַאק.
וְלַמְרוֹת שֶׁסַּבָּא שֶׁלּוֹ חוֹשֵׁב שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אֵין מָקוֹם לִנְגִינַת הָעוּד, דּוּדוּ לֹא מוּכָן לְוַתֵּר. אִם סַבָּא לֹא מַסְכִּים לְלַמֵּד אוֹתוֹ – הוּא יִבְנֶה עוּד וְיִלְמַד לְנַגֵּן בְּעַצְמוֹ!
סִפּוּר קָסוּם וּמְרַגֵּשׁ עַל הַקֶּשֶׁר בֵּין עָבָר וְעָתִיד, שֶׁשּׁוֹאֵב הַשְׁרָאָה מִסִּפּוּרָם הַמִּשְׁפַּחְתִּי שֶׁל הַמּוּזִיקָאִים הָאַחִים אַל־כְּוֵיתִי וְדוּדוּ טַסָּה.
שָׂרָה שָׂשׂוֹן הִיא סוֹפֶרֶת, מְשׁוֹרֶרֶת וּמְחַנֶּכֶת, שֶׁמַּקְדִּישָׁה אֶת זְמַנָּהּ לְחֵקֶר יַהֲדוּת עִירַאק וּמוֹרַשְׁתָּהּ.
יָעֵל אַלְבֶּרְט הִיא מְאַיֶּרֶת עֲטוּרַת פְּרָסִים, בּוֹגֶרֶת בְּצַלְאֵל. זֶהוּ סִפְרָן הַמְּשֻׁתָּף הָרִאשׁוֹן.