הודפת מים הוא קובץ של חמישה־עשר סיפורים קצרים העוקבים אחר נשים ונערות בתחנות שונות של חייהן, בתוך מרחב ישראלי שבו שאלות של אהבה, שייכות, משפחה וזהות כרוכות זו בזו. הדמויות בסיפורים נעות בין מרכז לפריפריה, בין אימהות לבנות, בין אהבה לפיכחון ובין הרצון להיאחז במה שהיה לבין ההכרח להכיר בכך שמשהו השתנה ואין עוד דרך לחזור לאחור.
אישה שליבה נשבר לפני שנים מנסה לראשונה להיפתח מחדש לאהבה; רווקה מחליפה את שמה בתקווה שגם גורלה ישתנה; מפגש מחודש בעיירת נעורים מחזיר אל פני השטח אהבה שלא התממשה; אישה בודדה בקיבוץ פוגשת את הדוד שלה מעיירת הפיתוח; אח שהיגר להולנד מסרב לחזור לארץ שאינו מרגיש שייך אליה; בני נוער נאבקים, כל אחד בדרכו, להיראות בתוך מערכות שאינן באמת רואות אותם; אם ובת משוחחות על זוגיות, בדידות ועל השאלה מהו בית; אם חד־הורית מבינה שעליה להיפרד מן הפנטזיה שמישהו יבוא להציל אותה; ואם אחרת מתמודדת עם חרדה, גוף משתנה ובת מתבגרת על רקע המציאות שהתערערה לאחר שבעה באוקטובר. בסיפור החותם את הקובץ, אלמנה צעירה שאיבדה את בעלה במלחמה שואלת מה היה תפקידה ברגע שבו האיש שאהבה יצא להילחם בשם המדינה, ומה נותר לה לאחר שלא שב.
דרך הסיפורים האלה נפרשת ישראליות אינטימית, פגיעה ומפוכחת. הפערים החברתיים אינם נותרים מחוץ לבית אלא חודרים אל מערכות היחסים, אל האהבה, אל המשפחה ואל האופן שבו הדמויות מביטות בעצמן. שאלות של מוצא, מעמד, מרכז ופריפריה, הגירה, בדידות ומלחמה נשזרות בשאלות פרטיות לכאורה: את מי אנחנו אוהבות, מדוע אנחנו נשארות, מתי אנחנו עוזבות, מה אנחנו מורישות לבנות שלנו ומהו המקום שאפשר לקרוא לו בית.
במרכז הודפת מים נמצאות נשים המגיעות, כל אחת בדרכה, אל נקודה שבה אי אפשר להמשיך להחזיק עוד: לא באהבה שכבר נסדקה, לא בשייכות שאינה מתממשת, לא בדימוי העצמי שנבנה מתוך מבטם של אחרים ולא בתשובה ברורה לשאלה כיצד החיים היו אמורים להיראות. הן מנסות להיאחז, להיראות, לאהוב, להשתייך ולהגן על מה שבנו, גם כאשר מתברר להן שהחיים חזקים מן הסיפור שסיפרו לעצמן.
הסיפורים חושפים סדקים של זהות נשית, משפחתית וחברתית ומבקשים להתבונן דווקא ברגע שבו הסדק נפער: הרגע שבו אישה מגלה שאהבה אינה מבטיחה הצלה, שהבית עשוי להיות מקום זמני, שהשייכות אינה מובנת מאליה ושגם רגעי החסד הקטנים אינם מבטיחים סוף טוב. בתוך ההתפרקות מתקיימת גם האפשרות לבנייה מחדש מתוך הסכמה לפגוש את החיים כפי שהם.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
