לא סיפור חיים

לא פעם תהיתי אם – באותן שנים של סבל פנימי בל יתואר, בהן עיינתי בלא ציפייה בכריכות אחוריות של ספרים, בניסיון לגלות קצה חוט של תקווה – לו הייתי מגלה בשורות הכריכה שזהו סיפורו של אדם שהיה שרוי במועקה קיומית עמוקה, שכמוני נהג לעיין בכריכות ספרים בחיפוש נואש אחרי חכמה או דרך שתעזור לו לצאת ממצב נפשי קודר ונואש - איך הייתי מרגיש לו קראתי שבספר זה שבידיי, הוא עומד לתאר את החושך והדיכאון הקיומי שחש ואת הדרך בה הלך כדי להשתחרר ממנו לחלוטין – האם הייתי נמשך לקרוא ספר כזה, או שהיומרה להבין את מצבי ולהציע בפניי דרך רפואה, הייתה גורמת לי להחזיר את הספר למדף?

זו אך יומרה לנחש מה הייתי עושה אז, אבל יש בי תקווה שאתה, הקורא זאת עכשיו, תבחר להתחיל מסע זה עמי. אנסה לספר על גאולת נפש מופלאה, מפתיעה, בה זכיתי אחרי שהגעתי למצב נפשי הקשה ביותר שקיים, שהתממש בניסיון אובדני, ממנו בחרתי להתחיל שוב.