הפנקס

יש דברים שגם פנקס אינו צריך לדעת, ויש דברים שגם אני, בגיל שמונים ושבע, מעדיף שיישארו הפוכים.

במשך עשרות שנים, ר' זושא שימש כגבאי המסור והבלתי נראה של חצר פזשניץ בברוקלין. הוא שירת בנאמנות שלושה אדמו"רים, החזיק בשלושים ואחד המפתחות של החצר, וניהל את פנקסי הקהילה הרשמיים בכתב ידו הצפוף והישר. זושא ראה הכול, שמע הכול, ותמיד ידע באילו חוטים למשוך מאחורי הקלעים כדי להוציא את הצדק לאור.

כעת, בליל קבורתו של האדמו"ר השלישי, החצר ניצבת על סף תהום. מאבק ירושה שקט אך יצרי ניטש בין הבן הבכור נפתלי לבין הנכד הצעיר אהרון דוד, בשעה שעסקנים תאבי כוח דורשים לקבל לידיהם את פנקסי הקופות הישנים. באישון לילה, בבית המדרש הריק, מחליט זושא לפתוח פנקס מסוג אחר, פנקס שחור ופשוט, שבו רשם את האמת שמעולם לא סופרה.

דרך דפי הפנקס, זושא חוזר אל הלילה שבו סומן בילדותו כ"עילוי", ואל "החטא הקדמון", התחרות השקטה מול מי שיהפוך לימים לרבי, שקבעה את מסלול חייו עד יום מותו.

הפנקס הוא רומן פסיכולוגי חכם, עמוק ומרתק על כוחה של היסטוריה נסתרת, על מחירה של נאמנות עיוורת, ועל משאו הכבד של אדם שנידון לראות את מה שאחרים לא רואים.