"אהבתי את האווירה הצוהלת של קהילת האמנים בפריז בתחילת המאה העשרים," אומרת הסופרת דליה ב. י. כהן.
"היו אלה אמנים שהתייחסו בביטול לקשיים ולעוני. לדעתם רק האמנות מעניקה משמעות לחיים. אך מודיליאני הרחיק לכת. הוא היה כמו בטהובן החירש, ואן גוך שהשתגע, ואדגר אלן פו שנמצא מת בשלולית של בוץ. אלה היו גיבורי תרבות שבמותם הסגידה ליופי האל-זמני הגיעה לביטויה המושלם. מדובר בקסם הקטלני של היופי שטוען: "אם אתם רוצים אותי, בבקשה, שלמו בחייכם."
דליה ב. י. כהן בוגרת תואר ראשון בספרות ובהיסטוריה של האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני באוניברסיטת בוסטון.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
