פסיכיאטר על הספה

המחבר היה רופא ילדים במשך שבע שנים, ופסיכיאטר ילדים ונוער במשך ארבעים שנה, יותר משלושים שנה ניהל מחלקת יום פסיכיאטרית לנוער. ככל שצבר ניסיון בעבודה גברו בו שאלות וספקות בנוגע לנפש האדם: מה נורמלי, מה חריג? מהי מחלת נפש, מהי התנהגות נורמטיבית?

הסיפורים בקובץ טבולים בהומור ציני המאפשר התמודדות עם כאב וייאוש המאפילים על חיינו. הם אינם מציעים תשובות, הם מציבים סימני שאלה חדים ונוקבים, הם משקפים את המציאות הפנימית של המטפל, שניצב מול אדם שלעיתים הוא אניגמה.

הכתיבה מבטאת את הדילמות, הקרבה והריחוק שבין מטפל למטופל, ואת הספקות סביב רגשות והתנהגויות שיש בכל אחד מאיתנו, עד לרגע שבו מישהו אחר מחליט להגדירם כחריגים.