ספר זה הינו סיפור אגדה מודרני, לירי, על חיי יוסף המקראי, המשלים – על דעת המשוררת – את מה שלא נכתב בתורה, מילדותו הקשה ועד גדולתו במצרים, ונופח בו חיים חדשים.
ד״ר שולמית חוה הלוי נולדה בשוויץ לאם שווייצרית ולאב דור ארבעה-עשר בארץ ממגורשי ספרד. היא עלתה לגליל בת חמש, והחלה לכתוב שירים בגיל שבע. אהבתה לכתוב הייתה חסרת מעצורים, והיא קראה את כל המצאי בספריות בהישג ידה. אהבתה לכנרת ולנופי הגליל השפיעה עליה עמוקות, כמו גם אהבתה הרבה לירושלים. היא מתגוררת בתל-אביב זה שנים ארוכות.
על ספרה הקודם, אות הבל (כרמל, 2003)
לא זכור לי מתי נפעמתי כל-כך מדברי שירה כפי שנפעמתי מ״אות הבל״... העיקר היופי הפיוטי, ההתעוררות של יצר המשל והנמשל והמטפורה הקולעת... ראוי ורצוי לשוב ולקרוא, לשוב ולהתדפק על פשר המעמקים של השירים... מופלאה במינה החריזה החוזרת גם בנקודות-המפגש המשמעותיות וגם בתוככי השורות, מה שקוראים ״חריזה פנימית״.
משה שמיר
על ספרה הקודם, פרחי הערפד (הקיבוץ המאוחד, 2017)
החיים שלה, של שולמית עצמה, הם סוג של שיר. זאת אומרת, מעבר לטקסטים עצמם בתוך הספרים שלה, יש את האישיות שלה, המהלכת בארץ הלוך וחזור, ובסופו של דבר גם כן בכיסוי וגילוי... אני לא יכול שלא למקם אותה... בגדולות שבמשוררות שלנו. אני שם אותה באותה שורה עם דליה רביקוביץ... היא עומדת בעיניי באותו סדר גודל כמו אלזה לסקר שילר. גם אצל אלזה לסקר שילר... היה היסוד הזה של מוזרות, היסוד הזה של תוכו לא כברו, וברו לא כתוכו, אלא איזה מין דיאלוג בין חשיפה לבין חיים קונקרטיים מאד מאד מסודרים, אבל עם איזושהי פזילה לבלתי רגיל... אני אומר, שולמית, את אחת המשוררות הגדולות שלנו....
ארז ביטון
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
