שמחת המעט, ספר שירה שלישי של המשורר עופר ירמינובסקי ושישי במניין כל ספריו, מציב קול שירי מובחן, בוגר ואמיץ, קול היודע להביט ישירות בפצע, בזמן, בפרידה ובבדידות, ובכל זאת להמשיך לחפש אהבה, שורש ונחמה. שירתו אינטימית אך לעולם אינה נסגרת בתוך עצמה; היא שבה ונפתחת אל הזולת, אל ההורים, אל הילד שהיה, אל האדם הקורא.
בין שירי הספר מהדהדות שורות המכילות גדוּלה וגם כוח פיוטי: ״אֲנִי שְׁתִיל אֲחוּז אֲוִיר...״, ״רִגְעֵי חֲסָדַי מְעַטִּים הֵם...״, ״אֲנִי צִפּוֹר מְכַוֶּנֶת לֵב...״. בשורות אלה נחשפת מהותו של הספר: פגיעוּת, כמיהה ותנועה עיקשת לעבר אור פנימי.
זהו ספר שירה בעל יופי רגשי ולשוני נדיר, המעניק לקורא חוויה עמוקה ומזוקקת המגיעה אל הלב ונשארת בו, בדיוק כי היא יודעת כמה מעט נדרש כדי לגעת באמת.
שמחת המעט הוא ספר שירה מרשים, בשל ונוגע ללב, בו עופר ירמינובסקי פורש עולם פנימי עשיר של כמיהה, אהבה וחסד אנושי, והופך את החומרים השבריריים ביותר של החיים – אובדן, חרדה, אהבת הורים וכמיהה לקשר – ללשון שירית שיש בה עומק רגשי וגם יופי. זוהי שירה הצומחת מתוך שבר אך אינה נכנעת לו; להפך – היא מבקשת שוב ושוב לזקק מתוך הכאב רגעי אור, רגעים של משמעות ויופי, ואינה מסתפקת בתיאור הכאב בלבד אלא עוברת דרכו להארה פנימית, למה שהמשורר מכנה בפשטות ובדיוק: ״שִׂמְחַת הַמְּעַט״.
המשורר מיטיב לנוע בין מרחבי נפש אינטימיים לבין תמונות רחבות של זמן, טבע, בית ומשפחה, מהולים בחמלה ובפיוס, ומזמין את הקורא לא רק לקרוא שירה אלא להרגיש אותה באמת. שפת השירה של עופר ירמינובסקי פיוטית ומעודנת, לעיתים מהורהרת ולעיתים ישירה מאוד, ותמיד ניכרת בה אותנטיות פנימית שאינה מתפשרת.
ציפי שחרור ,משוררת, סופרת ועורכת
עופר ירמינובסקי, משורר וסופר, מקדיש את חייו לכתיבה. יליד 1973, מתגורר ברמת גן. עד כה פרסם שלושה ספרי פרוזה: נסיעה אחרונה, ארץ השמש, העולם על פי קיונו וכרוניקה של מחלת נפש, ושני ספרי שירה: אושר חמקמק מדי וילד קורא לי בחלום. שמחת המעט הוא ספר השירה השלישי שלו.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
