על שואת יהודי אירופה ניתן לספר בכמה נדבכים. הנדבך הרחב ביותר הוא קנה המידה יבשתי. אחריו באים קני המידה הלאומי, הקהילתי, המשפחתי, ולבסוף – האישי. אף שזה האחרון ניצב בקצה הפירמידה, הוא כולל תשעה וחצי מיליון סיפורים פרטיים – שישה מיליון של נרצחים ושלושה וחצי מיליון של שורדים. כל אחד מהסיפורים הוא עולם ומלואו.
כזה הוא סיפורה של צ'שה פרימר. נערה מתבגרת שנולדה וגדלה בקרקוב, פולין. החינוך הציוני שקיבלה בתנועת הנוער "השומר הצעיר" הוא זה שסלל את דרכה להישרדות בשנות המלחמה. תחנות חייה העיקריות בתקופת המלחמה ואחריה כוללות השתתפות במחתרת "הנוער היהודי הלוחם", תפקידה כקשרית בין גטו קרקוב לגטו ורשה, המשך פעילותה המחתרתית במחנה פלאשוב, התקופה הקשה באושוויץ, ההישרדות במחנה העבודה ליכטוורדן, השיחרור והחזרה לקרקוב, המאבק במחלה לאחר המלחמה, העלייה לארץ דרך פריז ומרסיי, ועד להקמת משפחה בישראל.
הספר שוזר את סיפורה האישי של צ'שה בכל הנדבכים האחרים, אבל בעיקר בזה הקהילתי. ההכרה המפוקחת של חברי תנועות הנוער היהודיות בקרקוב בעתיד הקודר הצפוי להם תחת השלטון הנאצי, הניעה אותם להקמת המחתרת, שהיתה שונה מפעילויות התנגדות אחרות בתקופת המלחמה הן במועד ארגונה והן באופייה. מאחר וגטו קרקוב היה קטן יחסית, ומתוך דאגה לתושביו מחד והפחד ממלשינים מאידך, העבירו תנועות הנוער את פעילות המרי אל מחוץ לכותלי הגטו, וזאת כשנה וחצי לפני פרוץ מרד גטו ורשה. פעולתם הידועה והמשמעותית ביותר הייתה "ציגנריה", שנערכה ב-22 בדצמבר 1942, בה השתתפה צ'שה, ובעיקבותיה נרצחו רוב חברי המחתרת.
צ'שה פרימר - פרקים מחייה 1939-1947, המבוסס על עדויות ומסמכים, ניתן לקריאה הן כסיפור אישי והן כמסמך היסטורי.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
