"יוּ! מַטָּה אֶת אָזְנֶיהָ לְכִּוּוּן הָרַעַשׁ שֶׁעוֹשֶׂה הַנָּמֵר בְּרִיצָתוֹ. כָּךְ הִיא מַצְלִיחָה לַעֲקֹב אַחַר הַנָּמֵר, הַבּוֹרֵחַ אֶל תּוֹךְ הַיַּעַר. "הִנֵּה הוּא רָץ," הִיא מְמַלְמֶלֶת לְעַצְמָהּ. הִיא מַמְשִׁיכָה בַּמִּרְדָּף אַחֲרֵי הַנָּמֵר, וְאֵינָהּ שָׂמָה לֵב שֶׁהִיא נִשְׂרֶטֶת עַל יְדֵי עַנְפֵי הָעֵצִים וְהַשִּׂיחִים כְּשֶׁהִיא עוֹבֶרֶת עַל יָדָם בִּמְהִירוּת."
כבר כמה ימים שאשת המערות יו! וילדיה הו! וגו! לא אכלו דבר מלבד קצת פירות יער. הספר מתאר את המרדף של אשת המערות אחר נמר, מרדף שלא נושא פרי. היא חוזרת למערה ומגלה לתדהמתה ודאגתה כי ילדיה נעלמו.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
