5 ספרים במארז
רדיו בנימין / ולטר בנימין
בואו נעצום עיניים. נבחר מקום נוח לשבת. נדמיין את עצמנו אוחזים בכוס יין בעל גוף מלא. כעת אנו מוכנים. מוכנים להאזין לסיפורים, להתעמק בפרטים קוריוזיים: לנבור כבלשים בתוך המרקם הסמיך של ההיסטוריה. דמיינו לעצמכם שקולו של המספר, הקליל והנינוח, שייך לווָלטר בנימין.
רק מעטים מכירים את עשרות תוכניות הרדיו שחיבר ושידר וולטר בנימין בין 1927 ל-1933 בתחנות רדיו בברלין ובפרנקפורט. אלו קטעי פרוזה מרתקים, שזורים אירוניה, עדינות והומור, המאירים דמויות משניות ואירועים שוליים.
"רדיו בנימין" מכיל שישה קטעים ששודרו בתוכניתו "השעה לנוער". השפה קולחת, מותאמת לרדיו. הדמויות אזוטריות אך בלתי נשכחות. ולטר בנימין מציג בהם, כמספר סיפורים מוכשר, את דרך מחשבתו הייחודית.
היכונו אפוא לסיפורים מסקרנים על אסונות, פושעים ומכשפות, זייפנים, יהודים, נוכלים ובתי כלא אפלים. ובעיקר, סיפורים על בני אדם. "בני האדם אף פעם לא בונים עיר שנחרבה בדיוק כפי שהיתה לפנים; הם תמיד רוצים להפיק איזו תועלת מהאסון, ולכן מבקשים לשוב ולבנות את הישן בצורה בטוחה יותר, טובה יותר ויפה יותר מאשר קודם לכן."
"תחת מבטו ומילותיו, הכל הופך להיות רדיואקטיבי." תיאודור אדורנו
"בנימין הקריב את עצמו למען יעדים מהפכניים... יצירתו וחייו הינם אתגר לכולנו.“ טרי איגלטון
רדיו בנימין II / ולטר בנימין
רדיו בנימין II משלים את מפעל התרגומים שלנו: חיבוריו של וולטר בנימין על מאורעות היסטוריים.
מעטים מכירים את עשרות תוכניות הרדיו שוולטר בנימין חיבר ושידר בשנים 1933־1927 בתחנות רדיו בברלין ובפרנקפורט. אלו קטעי פרוזה מרתקים, שזורים אירוניה, עדינות והומור, המאירים דמויות משנה ואירועים שוליים בהיסטוריה.
רדיו בנימין II מכיל שישה קטעים ששודרו בתוכניתו "השעה לנוער". השפה קולחת, מותאמת לרדיו; הדמויות אזוטריות, אך בלתי נשכחות. בנימין, מספר סיפורים מוכשר, מציג בקטעים אלה את דרך מחשבתו הייחודית.
היכונו אפוא לסיפורים על שריפות, תאונות רכבת ושיטפונות, לסיפורים על כלבים, ויותר מכל – לסיפורים על בני אדם.
"בני האדם אף פעם לא בונים עיר שנחרבה בדיוק כפי שהייתה לפנים; הם תמיד רוצים להפיק איזו תועלת מהאסון, ולכן מבקשים לשוב ולבנות את הישן בצורה בטוחה יותר, טובה יותר ויפה יותר מאשר קודם לכן."
הבה נתרווח עם כוס יין וניתן לוולטר בנימין לספר לנו את גרסתו לעלילות נשכחות של התרבות האנושית.
"תחת מבטו ומילותיו, הכול הופך להיות רדיואקטיבי." תיאודור אדורנו
"בנימין הקריב את עצמו למען יעדים מהפכניים (...) יצירתו וחייו הם אתגר לכולנו.״ טרי איגלטון
הזהב של קחמרקה / יאקוב וסרמן
השנה היא 1532. האזור הגאוגרפי: מה שאנחנו מכירים היום כפֵּרוּ. הדמויות: ספרדים, כובשים, ילידים, פשוטי עם, שליט – בני אדם כמונו, שמושלכים אל אדמה נתונה, אל נקודת זמן ספציפית, אף שהם, כולם, עוסקים בשאלות על זמניות, פילוסופיות, כלכליות, מוסריות, סוציולוגיות ואישיות.
"הזהב של קָחָמַרקָה" הוא נובלה מטפיזית ואפית במסווה של סיפור היסטורי, שבוחרת להתמקם בימי כיבוש אימפריית האינקה בידי הספרדים במאה השש-עשרה. או במילים אחרות: הספר הוא תירוץ המעניק ליאקוב וסרמן הזדמנות מצוינת,לא רק להדגים לפני הקוראים את כישרונו הספרותי הגדול, אלא גם לחרוג מעבר למקום ולזמן כדי לבחון את התנהגותה של נפש האדם במצב קיצוני.
כל זאת בנובלה קצרה, סוחפת, מותחת וטרגית, שבה פוגשים הכובשים את אָטָוואלפָּה – שליטה האחרון של אימפריית האינקה. זהו מפגש בין עולמות מנוגדים, בין תפיסות עולם שונות לחלוטין, ובין ציוויליזציות בעלות ערכים המתנגשים זה בזה. לנו הקוראים, "הזהב של קָחָמַרקָה" הוא קו הזינוק במסע ספרותי בנבכי עולמו של יאקוב וסרמן – אחד הסופרים היהודים-גרמנים החיוניים במאה העשרים שיש צורך, צדק היסטורי, לגלות מחדש.
תותים / יוזף רות
מילה אחת: קסם. "תותים" הוא דיוקן בדיוני של מרחב-ילדות, המקום הפיזי, העולם השלם שאפשר לחוות בו שמחה ואושר. "תותים" הוא הבניה זוהרת של מקום – עיירה – ברגע נתון של זמן, לפני המלחמה. "תותים" מספר את תולדותיהם של העמים הנודדים, של בני אדם שנאלצו לחיות בפשטות מרבית או בעוני, ושסיפורם נהפך לאפי, מתוקף היותו אנונימי כל כך.
יוזף רות כולו נמצא בין הדפים המעטים של "תותים". כל הנושאים, האירוניה, הכמיהה המלנכולית לעבר, המשפטים הקצרים, המקצבים המשתנים, האלכוהול, הנעורים, היחס אל הכסף, החיים והמוות, המתח בין מזרח למערב אירופה, נוכחותם של היהודים כסובייקטים קסומים, מפוקפקים וסותרים. כל משפט וכל פסקה בספר הם יצירה שלמה. כל פיסה היא הארה.
היצירה החלה להיכתב בשנת 1929, ואף על פי שיוזף רות מעולם לא השלים אותה, יחסו אליה היה מיוחד תמיד: "הנובלה הגדולה", "הספר על הילדות", "היצירה עם מעוף".
כשהספר של רות נקטע, הוא דווקא גורם לאפקט מוגבר: החשיבות של אלפי העלילות המצויות ב"תותים" כה גדולה, עד שהיצירה יכלה לכלול שלושה או שלושת אלפים עמודים כאלה, בלי שערכה ייפגע. לפניכם ספר ללא סוף, יצירה בלי קץ, שנגמרת בראשו של הקורא במעין שלוש נקודות דמיוניות. כפי שנכתב על הספר: "ישנן נובלות בלתי מוגמרות בצורה כה מושלמת, וקצרות באופן כה גאוני, עד שקריאתן היא אינסופית".
"מה שרות רואה ומוסר בתותים הוא מהות יחידה במינה, המבטאת את שבריריותו של המצב האנושי" נדין גורדימר
"רות הגיע מהמזרח, מהביצות, מהתותים, וכתב כמו המלאכים" דר שפיגל
וקולדה / לוסיה פואנסו
"זה לא היה האופן שבו אמר את זה. זה היה המבט מזווית העין, שנמשך בקושי שבריר שנייה. הדם קפא בעורקיה".
השנה היא 1959. הרופא הגרמני בורח. הוא נהג עשר שעות רצופות. כעת הוא נמצא בעיירה נידחת באזור פטגוניה שבארגנטינה. הוא שוכר חדר במוטל, מציין את מקצועו: רוקח. למרות המבטא, הספרדית שלו סבירה למדי. הוא אוכל צלחת עדשים בפונדק, מזמזם אופרה, נוטל כדור כדור שינה ובבוקר מבצע שכיבות סמיכה. לכאורה, מדובר בבן אנוש, מהגר, עוד זר שעוצר בעיירה נטולת שם בדרכו אל הדרום. אך לא; כי לכל אורכו של הספר נשהה רק מילימטרים ספורים מהרופא הנאצי יוזף מנגלה.
צעקה מגיעה מן החוץ. הרופא ניגש אל חלון חדרו ומסיט את הווילון כדי לבחון את המתרחש. כמה ילדות מקומיות משחקות. רק אחת מהן לוכדת את תשומת ליבו של הנמלט: בלונדינית נמוכה באופן חריג הנוסעת עם הוריה. דרכם ישחזר מנגלה את מיטב האובססיות שלו בנוגע לטוהר הדם והגזע. גורלם של הרופא ושל המשפחה נקשרים זה בזה. מסעם מביא אותם דרך כבישים במדבר אל העיר ברילוצ'ה, שנופיה מזכירים לו את גרמניה הרחוקה. מנגלה מתיישב שם, מוקף אוהדים, אך לא רק, ממשיך את ניסויו ואף מתחיל לייצר ולשכפל בובות זהות עשויות פורצלן.
לוסייה פואנסו רוקמת בדיון מודרני המשלב אזכורים היסטוריים מדויקים כדי להיכנס לראשו של אחד הפושעים הפרוורטים ביותר של המאה העשרים. התוצאה היא רומן מצמרר, סוחף, מותח, כמו גל הנשבר אל החוף והורס הכול בדרכו. "וקולדה" יתפוס אותך מהרגע הראשון ועד לעמוד האחרון.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
