מארז Feed Your Mind

פיסה רטורית, מנה מדודה של עולם, נאום המדוקלם באוזני מאזין מדומיין – יש קסם בטקסטים התחומים במסגרת של כמה אלפי מילים בלבד, והמחברים מביעים בהם את דעותיהם בנושא כלשהו. עשרות שנים טרם הופעתם של הרצאות ״טד״ וסרטים דוקומנטריים בגוף ראשון, עסקו אינספור סופרים, וביניהם סופרי מופת, באמנות כתיבת המסה הקצרה.

 

כזוהי אסופה זו. היא מאגדת שבע יצירות המבקשות לתקשר ביניהן בצורה בלתי אמצעית: רוברט לואיס סטיבנסון מפענח את יסוד האהבה ואת מכשולי הנישואים. ולטר בנימין כותב סקיצות על המשוטט ועל הבטלה, וגארנט קדוגן מתרגם אותן להליכה בצל הגזענות. וירג׳יניה וולף מחפשת עיפרון ברחבי לונדון. הנרי דייוויד ת'ורו מוצא את חירותו בחיק הטבע, בעוד שלגִי דה מופסאן נמאס מפריז הקפיטליסטית והוא מפליג לוונציה תוך האזנה למוזיקה רחוקה של עיר והתבוננות משכרת בכוכבי הלילה.

 

"לאהוב, לשוטט, להפליג" הוא מעין מסלול מחשבתי לא יציב שעשוי להוביל אותנו לנקודה מסוימת, אך לא מוגדרת: לנסיעה קליידוסקופית וצנועה בנבכי חשיבתם של סופרים אהובים, ובטקסטים רעננים ומעוררי מחשבה. עצם הטעימה מהם, והמעבר מאחד לאחר, מייצרים מעין סיפור בתנועה שכיף לקרוא, שאותו קשה לשחזר.

 

"שום אדם שקול לא ייגש אל הנישואים בלי חשש גדול. אני, הוא יחשוב, שניהלתי את חיי עד כה ברשלנות כה רבה, עומד כעת לשאת באחריות לחייה של ברייה נוספת. מעתה והלאה יהיו שניים שיישאו בכישלונותי…" רוברט לואיס סטיבנסון, נישואים

 

"שיכרון חושים אוחז במי שצועד ארוכות ברחובות ללא מטרה. כוחה של ההליכה מתגבר עם כל צעד; הולכים ופוחתים פיתוייהן של החנויות, מסעדות הביסטרו, הנשים המחייכות…" ולטר בנימין, לשוטט

 

"ייתכן ששום אדם לא חש מימיו תשוקה לעפרון עופרת. אבל יש נסיבות שבהן מתעורר חשק עז לאחוז אחד כזה; רגעים שבהם אנו נחושות להשיג דבר מה, תירוץ טוב לחצות את לונדון בהליכה בין שעת התה לארוחת הערב." וירג'יניה וולף, רדיפת רחובות: הרפתקה לונדונית

 

"חוויה קריאה מגרה ומעוררת מחשבה המכניסה עומק לפעולות והתחבטויות היומיום" אור פיטוסי, סטודנט להיסטוריה

ייתכן שיסודות הנחת והאושר בעידננו נשענים, עדיין, על נראטיבים אוטיליטריים ופורדיסטיים, המקדשים את מושגי היעילות, הקריירה, האסרטיביות, והמירוץ אחר ההתקדמות האישית באמצעות עבודה בלתי פוסקת, ממש עד לקבר. נגד הזרם הזה הכנו קוקטייל "חצוף" ושמח במיוחד, המורכב מטקסטים קלאסיים המרשים לעצמם לקדש פעולות אחרות.

הליכה בלי כיוון. הסתכלות על התקרה. טיול לילי ברחבי העיר. יציאה אל הטבע. קריאה מזינה. בטלה ללא רגשות אשם. הקשבה לתנודות הגוף והנפש. חוויות יזומות של בדידות ופנאי. הבה נחזור לרגע למאה התשע-עשרה הבריטית  – הטרום-מודרנית – כדי להתבונן ולדוג מן העבר ערכים "בלתי שימושיים" לכאורה, שיוכלו לסייע לנו לחוות את זמננו בצורה קלילה, אולי אנושית יותר.

ארבעה סופרים ענקיים נושאים ארבעה נאומים בשבחן של פעולות שרירותיות: לואיס קרול מדבר על הצורך בהזנת הנפש בספרות טובה. ויליאם הייזליט יוצא לטיול. רוברט לואיס סטיבנסון מתבטל. צ'רלס דיקנס לא מצליח לישון ויוצא להליכה בלונדון אחרי חצות. אנחנו, הקוראים, נעקוב אחריהם תוך כדי קריאה בקפה, במיטה, בפארק או תוך כדי הליכה, ובמרחק של מאתיים שנה ממועד הכתיבה שלהם, נאמר, אולי: איזה כיף! תודה.

"ממש בימים אלה, שבהם כל אחד מחויב לבחור לו מקצוע מכניס ולעמול בשקיקה, לא פחות, פן ישפטו אותו שלא בפניו בעוון פגיעה במהוגנוּת, נשמעת קריאה מן הצד שכנגד, של אלה המסתפקים במה שיש להם ונהנים להתבונן בזמן החולף ולהתענג עליו…" רוברט לואיס סטיבנסון

"אני מתרחק מהעיר לזמן מה, ואיני חש כל אובדן ברגע שאני נותר לבדי. במקום לנסוע בכרכרה עם ידיד, להחליף דברי שנינה ולדון שוב באותם נושאים מוכרים לעייפה, תנו לי, לשם שינוי, לכרות ברית עם גסות הרוח הפשוטה. תנו לי שמים כחולים צלולים מעל ראשי, ואת האדמה הירוקה מתחת לרגלי…" ויליאם הייזליט

אמנות ראיית הדברים / סופרים שונים 

מובא כאן בפניכם מדריך לעזרה עצמית המיועד לאנשים חכמים. אנחנו מזמינים אתכם לברוח לאקלים אקזוטי, שכולו עידוד צמיחה.

בליקוט בררני של גדולי הכותבים נרקמה חגיגה עבור השכל. מסות, סוגה חמקמקה ועדינה שאינה טקסט ספרותי ואינה מאמר, ביכולתה להרוות צימאון נסתר. תפקידה לגרות ומייד להיעלם. את השלכותיה נרגיש ואולי ניישם בשגרת הימים שיבואו.

וירג'יניה וולף עם מסה מצמררת על מטוסי האויב החגים מעל ראשה מדי לילה; פאביו מוראביטו מגרה אותנו לשאול את השאלות הלא ידועות; ג'ורג' אורוול נותן עצות פיננסיות לעיתות מלחמה; רוברטו מרינו מלטף אותנו בחזרה לילדות, בה הזמן היא איבר פלאי שנמתח עד אין קץ; וירחיניה היגה מתבוננת באורחים הבאים ללון בביתה; ז'אן לוק ננסי מספר לנכדו מהי תשוקה; בייונג-צ'ול האן מתקומם מול הטכנולוגיה הנוגסת בנו, ועוד, ועוד.

הקריאה בספר זה מבקשת להיות אינטימית, מחבקת. נקווה שבמהלכה ירים הקורא מדי פעם את מבטו מהספר, כדי לחוש את התחושה הנדירה שרק טקסט מצוין מסוגל להפיח, והיא ערנות חפצת חיים.