״יום אחד, הבית שלנו יהיה מוזיאון. מוזיאון להנצחת הסבל שלנו. אנשים מכל העולם יבואו לראות את הציורים שלנו ואת החדרים שחיינו בהם והספרים שקראנו וכתבנו ויֵדעו כמה סבלנו״.
את הניבוי הזה משמיעה אֵם בפני בנותיה באחד הסיפורים בזר עלי דפנה, בשעה שפוקד אותה התקף של טירוף.
אבל מה שמוצג כחלק מהזייה מופרכת למעשה קורם עור וגידים עם הספר, הנשען על חייה המציאותיים של דפנה דרוקר ומשפחתה, הוריה וסביה. אלה חיים עתירי משברים של התמודדויות נפשיות ובריאותיות, אוטיזם, מצוקות כלכליות ופרידות כואבות, אלא שקולה הצלול וחדור האופטימיות הופך את הביקור במוזיאון הסבל למסע התגברות עוצמתי ומלא השראה.
קרן דותן, עורכת ומבקרת
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
