שנות אור

שש עשרה שנים אחרי ספרו סיפור-מסע: "להביא את ג'וני וייסמילר לאפריקה" (עם עובד, 1992) מעניק יעקב שביט לקורא סיפור-מסע נוסף, מסע לתוך הנפש.

בשפה שנושמת עמוק וניזונה מהתבוננות פילוסופית אַל-זמנית בנפש פנימה, נפתחת הנובלה השונה, הייחודית והמפתיעה הזאת, פרי הווייתו, חלומותיו והתפכחויותיו של גבר יהודי-ישראלי-אירופי מזדקן, גרוש פעמיים, מוקף אנשים ומילים, נושם היסטוריה עתיקה ותרבויות קלאסיות, רדוף זיכרונות ופגיעות כואבות, מוצף ביצרים אסורים; אדם בודד שראה הכול ואינו מצפה עוד לדבָר, לאחר שנדמה לו שהבין את משמעות החיים - הרוחניים והחומריים - על גדולתם ועל אפסותם.

מתחת לשלוות חייו הנראית לעין של הפרופסור להיסטוריה מתרחשים אירועים סמויים וזורמים רגשות עזים.

במעמקי נפשו של איש האקדמיה המבוגר והבוגר לכאורה, נותר הילד שהיה, וסיפורו זורם בספיראלות מסחררות מתל אביב ללייפציג ובחזרה. טלטלות הנפש משתלטות גם על החלל הנפשי של הקורא ושובות אותו בקסם אינטלקטואלי ורגשי עד כדי תחושה ש"עובדות הן בדיוֹת, דברים שאנו משערים ואינם אלא פרי רוחנו, ואולם אין בכך כדי לשלול את מוחשיותם".

יעקב שביט (1944) נולד בקריית-חיים שליד חיפה וסיים בה את לימודיו התיכוניים. לאחר שירותו הצבאי החל בלימודים במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל-אביב ובשנת 1977 הוכתר בתואר דוקטור. מאז שנת 1965 הוא מפרסם סיפורים, מאמרים ורשימות-ביקורת על נושאים שונים בעתונים ובכתבי-עת. בנוסף על סיפורים, יעקב שביט מפרסם מחקרים היסטוריים בהיסטוריה ציונית ובתולדות היישוב. מספריו הנוספים בפרוזה: קמֵיע ועוד סיפורים (1978), לא היו הלילה חזירים (1978), סיפור-מסע: להביא את ג'וני וייסמילר לאפריקה (1992). שירה: הטיול הגדול (1993) וספרי הילדים: אנייה במזוודה (1974), עוג הגדול ועוג הקטן (1982), נגה דמעות (2000).