סַבָּא קָנָה לְפּוֹזיִ בֻּבַּת אֶצְבַּע קְטַנָּה בְּמַתָּנָה, וְהִיא נִרְגֶּשֶׁת לְהַרְאוֹת אוֹתָהּ לַחֲבֵרוֹת בְּבֵית הַסֵּפֶר. אֲבָל בְּטָעוּת, בֶּאֱמֶת בְּלִי כַּוָּנָה, הַבֻּבָּה נוֹפֶלֶת בַּכִּתָּה בְּאֶמְצַע הַשִּׁעוּר, וְהַמּוֹרָה מַחְרִימָה אוֹתָהּ. פּוֹזיִ נִזקְֶקֶת לְכָל אֹמֶץ לִבָּהּ כְּדֵי לְהִתְעַמֵּת עִם הַמּוֹרָה שֶׁאוּלַי טָעֲתָה. הַאִם הַנְּסִיכָה פּוֹזיִ אַמִּיצָה דַּיָּהּ לַעֲמֹד עַל זכְֻיּוֹתֶיהָ?
"סֵפֶר יְפֵהפֶה... צָלָ"שׁ." אָסְנַת בְּלֵייר, הוֹרִים וִילָדִים
"נֶהֱדָר לְרֵאשִׁית קְרִיאָה... מֻמְלָץ מְאוֹד." טַל מַרְמֶלְשְׁטֵיין, יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם
"סֵפֶר מָתוֹק, חָכָם וְרָגיִשׁ." מוֹר אָסָאֵל, לָאִשָּׁה