הם שלושה בני 40, שפעם היו חברים ממש טובים. נעמה, יועצת הורות שכתבה מדריך פופולרי, גרושה, אמא לשני תאומים שנמצאים כעת עם אביהם בחו"ל; גלי, מפתחת משחקי מחשב בחופשת לידה (בעצם היא מובטלת עוד הרבה לפני כן), אם חד הורית לתינוקת בת שבוע וחצי; והדר, כוכב ילדים גדול בעבר ושחקן תיאטרון בינוני בהווה. אלה הם הגיבורים הנהדרים של ספרה השני של נטע חוטר. הם לא נפגשו כבר שנים רבות מאוד, אבל עכשיו גלי קוראת להם לבית קפה, כי הצלע הרביעית בחבורה, גיא, מבקש שייסעו אליו ליישוב שבו גדלו יחד, מושב נידח וצרוב שמש בערבה.

מה יש לאהוב בדורון/ מירב הלפרין

קליל ונעים, במובן הטוב.

הבקשה של גיא קצת מוזרה, כי איך לומר בעדינות? הם לא ממש סובלים זה את זה, מעין frienemies, חברים-אויבים שלעולם אינם חדלים מהצקות ועקיצות פאסיב-אגרסיב הדדיות ושנונות להדהים.

מה כל כך נהדר בהם? קודם כל, הם מיזנתרופים, שונאי אדם בכלל, שונאים זה את זה בפרט ובעיקר שונאים את עצמם, שקועים באכזבה המרה הזו של אמצע החיים. כל אחד מהם חשב שיהיה משהו אחר, משהו יותר, שהקיום הזה לא יהיה רק הישרדות תל אביבית יומיומית של שכר דירה, יוקר מחיה, עבודה ובדידות איומה, שכדי לשבור אותה אתה מוכן אפילו לשכב עם אנשים שאתה קצת מתעב, כי הם דומים לך. התיעוב העצמי הזה מוציא מהם שורה של פנינים שחורות משחור בדיאלוגים משעשעים עד כאב.

כי עלילת המתח הדלילה בחלקו השני של הספר, אינה מגיעה לקרסולי הצגת הדמויות הנפלאה שבחלק הראשון.

נעמה, המטפלת מהגיהינום, עם עצות האחיתופל הנהדרות שהופכות את כל המדריכים שלה לרבי מכר היסטריים. בתמצית – קודם כל תתגרשי, אחר כך נראה.

"הבגרות מאפשרת לנו לארגן מחדש כל דבר במונחים של הפרעות נפש או פוליטיקה".

צימר בערבה, כ-50 מעלות בחוץ, אבל הראש קריר ומגניב.

בוודאי. חוטר נמצאת על עקומת למידה והתפתחות בלתי ניתנת לעצירה. "ברוכה הבאה לחיים שלך" טוב יותר מספרה הראשון, וספרה השלישי יהיה ללא ספק טוב יותר משניהם.

מה שזה לא היה שם, שקרה בילדותם, שרט אותם עמוקות לכל החיים וקיבע אותם בנקודה מסוימת במרחב ובזמן, תקועים בלופ שאין ממנו יציאה. בגלל מה שקרה שם, נעמה הייתה למטפלת שעוסקת כל חייה בילדים ובמה שהוריהם עושים להם. בגלל מה שקרה שם, הדר היה לשחקן סדרות נוער נצחי, זה כל מה שהוא יודע לעשות גם בגיל 40. בגלל מה שקרה שם, הדבר היחיד שגלי הצליחה ליצור בחייה הוא משחק מחשב שדמויותיו הן ארבעתם. בגלל מה שהיה שם, שלושתם נוסעים עכשיו לשום מקום בשבת בבוקר, חייבים לסגור מעגל. כי אצל נטע חוטר, הכול מתחבר להכול.