רגע אחד בצומת סואן, שבו מצטלבים מבטו של הגיבור ומבטה של נהגת צעירה, מספיק לגיבורנו כדי להבין שהוא והיא רק חיכו לפגוש זה את זו מכיוון ש"היינו מאוחדים מאז ומתמיד במישור אחר של הקיום". רגע אחר כך, הצעירה נהרגת בתאונה. ומאותו רגע, יוצא גיבורנו למסע בעקבות נסיבות חייה (ובעיקר חיי המין שלה) ומותה. וזה מסע מסחרר כמו שרק ארקולה ליסרדי לא מתבייש לכתוב.

כמו "סקסוס" פוגש את "50 גוונים" בפינת ריימונד צ'נדלר. כמו הסיפור הבלשי הכי סקסי אי-פעם, או סיפור הסקס הכי בלשי אי פעם. אבל מכיוון שמדובר בליסרדי, מחבר "שעה חופשית" הסקסי והמופלא לא פחות, זה בעיקר כמו ספר של ארקולה ליסרדי. צריך לקרוא כדי להבין.

קל בזכות סצינות המין שזורמות עם הקורא כמו התעלסות סוערת באמת – ולעולם לא ישתמשו במילה מיופייפת כמו "התעלסות". קצת כבד יותר ברגעים שבהם ליסרדי מתעמק במשמעות התשוקה והאהבה, אבל גם זה נכתב ממקום שכל מי שהתאהבו אי פעם יוכלו לזהות ולהוקיר.

כי ליסרדי כותב מין כמו שאף אחד לא מעז; מפורש, מלוכלך, מגרה, פורנוגרפי – ועדיין ספרותי ומלא במחשבה, הבנה אנושית עמוקה וכנות לא מצויה. כי רק ליסרדי מסוגל לעבור, בהרף עמוד, בין הגיג שמיימי על משמעותם של התאהבות וייעוד, נישואים וזוגיות, לבין מין אנאלי בוגדני. וזה ייראה לגמרי תקין ומוסרי. אין לי מושג איך הוא עושה את זה.

כי הסיפור הבסיסי כאן מהדהד בנפשו של כל אדם; הרגע הזה שבו אנחנו מזהים, או נדמה לנו שאנחנו מזהים, את האדם שלו נועדנו – ושבריריותו של הרגע הזה, והאופן שבו הוא לעיתים חומק מאיתנו – הוא נושא נפלא שסופרים מעטים עסקו בו. חוץ מזה, הכל נגמר תוך 88 עמודים מהירים.

כי אם אתם רגישים מדי לתיאורים מפורשים וגסים, או לחילופין נמצאים בחדר המתנה ציבורי ועשויים לפתח תגובות פיזיות מביכות, אולי בכל זאת עדיף להימנע.

דמותה הפתיינית והמלאכית של פליסיה, חברתה הטובה של רומינה, שגיבורנו מרגיש שרק דרך איחוד איתה (ועוד כמה. ובמבחר תנוחות. ומכמה כיוונים) הוא מצליח, איכשהו, להתחבר לאהובתו המנוחה רומינה. רגע טיפוסי: "'תסתובבי', אמרתי, והיא צייתה. ישבניה היו מתוקים בקוויהם וטהורים כמו של מלאך. 'תרכני לפנים', אמרתי".

"התעוררנו עם הזריחה, והרגשנו מה שמרגישים נאהבים בזריחה הראשונה שלהם. לא אעליב את מי שקורא את העמודים הללו בתיאור של מה מרגישים נאהבים בזריחה הראשונה שלהם. מי שלא יודע זאת זיין אולי זיונים נפלאים, אבל אינו יודע מה מתרחש בין נאהבים".

במיטה, בעיקר. או קצת לפניה.

הו, כן. למעשה "סודותיה של רומינה לוקאס" הוא השני (אחרי "שעה חופשית") מתוך טרילוגיה של ספרים על בוגדנות שכתב ליסרדי, ונותר רק לקוות שגם השלישי יתורגם בזריזות.

למה להתפשר על ספרי פיתוי מסחריים זולים ולא אמינים, כשליסרדי יודע לכתוב אהבה ומין בדרך הכי קרובה לחיים עצמם?