סטודנט בן למשפחת אצולה באחד מהקולג'ים היוקרתיים של קיימברידג' קופץ אל מותו מגג הקתדרלה המקומית, או שמא סתם נופל, או גרוע יותר – נדחף? האיש שנאלץ לפתור את התעלומה הוא המרצה שלו, ד"ר אוגוסטוס הף מהמחלקה לאנתרופולוגיה, שבימים כתיקונם מתמחה בתעלומות מסוג שונה לגמרי. מי שיעזור לו בכך הוא התוכי האפור של אליוט, הסטודנט המנוח, שמצטט ללא הפסקה מ"באד רומאנס" של ליידי גאגא. כמו בספריה הקודמים, סוואן מחברת בין עולם החי לעולם האדם ליצירת עלילות בלשיות שלא דומות לשום דבר אחר.

חיי פיי/ יאן מרטל

בלש קליל ונעים למדי.

להף יש הפרעה טורדנית כפייתית חביבה שמקשה עליו מאוד להסתדר עם גריי, התוכי הבלגניסט, אבל היצור הקשקשן מאפשר לו, עם תחילת הסיפור, להתקרב יותר אל הקולגה טובת המראה שהוא חושק בה נואשות, וגם להרגיז את גזברית הפקולטה המרושעת, אויבתו בנפש. רוב הזמן הדינמיקה שלהם משעשעת להפליא.

העלילה הבלשית מסתבכת בעדינות ובתחכום – מה בדיוק עשה אליוט על הגג ואת מי הרגיז עד שהיה צורך להיפטר ממנו? הף מתהלך בין החללים המרשימים של הקולג' כשגריי נטוע על כתפו. הלהג הקבוע של התוכי מנחה אותו ככתב סתרים המקדם אותו צעד אחר צעד בדרך לפתרון התעלומה, כמו שורת מפתחות סודיים שהותיר אחריו הפרחח המנוח. אם יצליח לפענח את הקשרי המילים, והמבטאים שבהם נאמרו, יצליח לפצח את כתב החידה.

אחרי הכל, זה ספר של גימיק. אמנם מוצלח מסוגו וכתוב היטב, אבל עדיין גימיק, לא יותר מזה.

לא ייאמן, אבל גריי התוכי הוא חוקר לא רע בכלל בפני עצמו, שתמיד אומר את הדבר הנכון במקום הכי נכון. יש לו אוצר מילים של בערך 20 ביטויים שחוזרים על עצמם והמיקום שלהם בסיטואציות השונות הוא פשוט מלאכת הרכבה עילאית של סוואן בשיאה.

"המילה 'מרתק' היא תמיד בחירה טובה כאשר משוחחים עם אנשים ממדעי הטבע, בשעה שאנשי מדעי החברה מעדיפים בדרך כלל את המילה 'מחריד'. חשוב רק לא לבלבל בין השניים".

סיור לימודי בקיימברידג' הקסומה, עם הפסקת קפה במוסד אינטלקטואלי ותיק עם ניחות של היסטוריה מהדהדת.

לא בהכרח. יכול להיות שהשטיק של סוואן מיצה את עצמו, אבל היא עשויה גם להפתיע.

קשה להשתחרר מהתחושה שלא פחות מכך ש"גריי" הוא ספר בלשי מקסים ושיר הלל לסקרנות האקדמית הבריאה – הסיפור מהווה גם מעין טיפול פסיכולוגי בהתנסות עבור גיבורנו האמיץ והמתאמץ. החקירה המסתעפת והצורך לעקוב אחר דמויות שונות ולהבין רמזים משונים רחבי הקמפוס, מוציאים את החוקר הנמרץ מקליפתו ומכריחים אותו לבוא במגע עם העולם, כשהעוף המברבר על כתפו מתפקד כשובר קרח אולטימטיבי, ובעיקר כווטסון נאמן שעוזר לשרלוק שלו בדיוק כשצריך – ובעצם גם כשלא.