ביקורת מזוית אחרת
רן בן-נון
רוני גרוס נעה בעדינות בין הרגשי לגופני ובחזרה
תקציר מנהלים
כבר שלושה ימים שהיא לא יצאה מהבית, שוכבת בגבה אל השטיח ומעבירה כדור טניס בין שכמותיה, או יושבת על קצה האמבט בחושך ובוכה. לא ברור מה בדיוק יש לגיבורת "עצם חשופה" של רוני גרוס וגם לא ברור כמה זמן היא כבר ככה, בדיכאון הזה, ולמה – תלוי את מי שואלים: אהבה נכזבת, פיטורים, ואולי סתם תקופת החגים. מה זה בעצם משנה. החיים הם סבל, היא אומרת ומשקיעה אותנו בתוך תיאור ענוג ומפורט שנע בין הנפשי לגופני בתוך הסתמיות הגדולה של הבדידות באמצע שנות ה-30, כשאת כבר אמורה להיות "משהו" אבל בעצם את כלום. משהו לא בסדר איתך, אומרת לה אמה, והיא צודקת – משהו אכן לא מסתדר שם, בינה לבין העולם, אבל מה זה?
כמו מה זה
שימורי אהבה/ ענבר אשכנזי
קל/כבד?
לא קל, אבל למי אכפת כשזה כל כך יפה.
למה כן?
"עצם חשופה" הוא אולי ניסיון להסביר, או אולי הסבר של הכישלון להסביר, מה שבאופן מוזר הופך אותו למרתק ברמה של כמעט ספר מתח שעוקבים אחריו בשקיקה, בניסיון להבין מה יש לה, או ליתר דיוק – מה הסיפור? אנחנו קוראים ספר עם דמות שאנחנו לא מצליחים להבין מה הבעיה שלה, ולא מצליחים להפסיק. היש נפלא מזה?
למה גם כן?
אם צריך להסביר איכשהו את מה שעובר על הגיבורה – אוקיי, זו גרוס עצמה – אולי אפשר לקרוא לזה חוסר כישורי חיים. יש תקופות שבהן היא לא מצליחה לבצע את הדברים הכי פשוטים שאנשים עושים כשהם קמים כל יום בבוקר, וכשהיא כן מבצעת אותם, תמיד תרגיש שעשתה זאת לא נכון. וזה ככל הנראה העניין עצמו – גרוס מביטה בבני האדם הרגילים, בצעירות בנות גילה, ותוהה איך לעזאזל הן יודעות מה ללבוש, איך להסתפר, איפה לשבת, מה לומר. אין לה מושג שבעצם כולנו מתהלכים בעולם הזה אובדי עצות ורק מזייפים. היא פשוט לא יודעת לזייף.
למה לא?
כי לפעמים כל החיטוט העצמי חסר המטרה הזה עלול להיות קצת מתיש.
דמות לקחת
יש בחורה ויש עולם ומשהו ביניהם פשוט לא מתחבר. It doesn't click, כמו שאומרים האמריקאים. בקיצור, קשה שלא להתאהב בה.
משפט לקחת
"אני נכשלת בחיפוש אחר דבר מה שאיני יודעת מהו, אבל יודעת שהוא קיים".
איפה קוראים?
במיטה, עם השמיכה משוכה מעלה מעלה, עד הסנטר.
נחזור לעוד?
אין בכלל ספק, וכדאי מאוד שה-עוד הזה יגיע בהקדם האפשרי.
השורה האחרונה
לגברים יש מעט מאוד מקום בחיים המסוגפים האלה, אם בכלל. הם נמצאים שם רק לפרקים תחומים ומוגבלים בזמן, וגם אז מגיעים רק ללילה אחד, עושים את שלהם והולכים. אם תהיה כנה עם עצמה, היא רוצה אהבה, אבל אין לה מושג איך למצוא אותה. "את מחוץ לסטטיסטיקה", אומר לה הרופא, וכאן טמון היופי העצום של הספר הזה: היא לא דומה לאף אחת אחרת.