מייק בן ה-14 יושב בתחנת משטרה ברלינאית ורועד מפחד. הוא נפצע בתאונה עם חברו צ'יק שנעלם, אחרי שגנבו מכונית לאדה חבוטה ויצאו למסע לא ברור לעבר יעד לא ידוע. אביו כבר שנים מתכונן לפשיטת רגל סופנית ואמו היא אלכוהוליסטית שמבלה כל קיץ ב"חוות יופי", כלומר מכון גמילה. הטריגר למסע המוזר היא כמו תמיד נערה, טטיאנה. מייק מאוהב בה מאז שהוא זוכר את עצמו, אבל אז מגיע יום הולדתה והיא מזמינה את כל הכיתה חוץ מאת גיבורנו הלוזר וחברו "הרוסי", ובמקביל מסתיימים הלימודים ומגיעה חופשת הקיץ. אמו של מייק מתאשפזת, כהרגלה, ואילו אביו יוצא ל"נסיעת עסקים" עם עוזרתו המצודדת. הדרך אל החופש מעולם לא היתה פתוחה יותר.

אשמת הכוכבים/ ג'ון גרין

כבד יחסית לסיפור התבגרות, אך לא כבד מדי.

מייק הוא גיבור נעורים שובה לב לחלוטין, עם מבט ציני ומפוכח שבוחן בעצב את המבוגרים סביבו – ואת העולם בכלל.

הרואד-טריפ הנפלא של צ'יק ומייק הוא מסע חניכה רב תהפוכות, שמתחיל באמירה מסוג "הדבר היחיד שטוב ביום הזה, זה שהוא נגמר" ומסתיים בקארפה דיים – תפוס את היום, תעשה משהו עם החיים שלך, שנה את הנסיבות, שחק את המשחק, שלוט בגורלך. ואם מלכת הכיתה לא רוצה אותך, מצא לך אהבה אחרת, שאולי גם תדע להחזיר – ילדה מקסימה ומטונפת שמופיעה בין הררי זבל וכובשת את ליבו באצבע משולשת וקללה עסיסית.

אנחנו לא קצת זקנים מדי בשביל ספרים כאלה?

צ'יק הוא קיצור לשם המפואר אנדריי צ'כצ'וב, נצר למשפחת מהגרים מרפובליקה אסייתית עלומה של ברית המועצות לשעבר, והתלמיד החדש בכיתה, שלא מדבר עם אף אחד, יושב בספסל האחורי של הילדים הרעים ומסריח לאלכוהול ממש כמו אמו של מייק. ומכיוון שאיש אינו מתעניין בהם – החיבור פשוט מתבקש.

"נראה שעכשיו הגיע הרגע שבו אני אמור לחוש רגשות אשמה וחרטה והכול, אבל האמת היא שאני לא מרגיש כלום".

ברלין אלכסנדרפלאץ, רגע לפני הופעת רוק אלטרנטיבי עצבנית.

בהחלט, ובמיוחד אם הרנדורף יחליט לפנק אותנו בספר למבוגרים.

הם לא מגיעים רחוק במיוחד, אולי גם לא עושים יותר מדי, אבל דרכם של צ'יק ומייק היא יותר מכל מסע התבגרות פנימי שכולו הבנה של העולם. אתה לא צריך להיות פופולרי כדי לזכות בחבר אמיתי לחיים.