ביקורת מזוית אחרת
רן בן-נון
קבלו עוד יצירת מופת מרהיבה מאת גדול הסופרים האמריקניים של הדור
תקציר מנהלים
ביוגרפיה דמיונית שיצר שייבון לסבו, שגוסס בהווה הסיפורי בחדר האורחים בבית אמו והתרופות החדשות שקיבל משחררות את חרצובות לשונו לראשונה. או כמו שהנכד, סופר מתחיל, מתאר זאת: עד עכשיו הוא סיפר אולי עשרה אחוז ממה שעבר עליו בחייו, וכעת הוא משחרר את 90 האחוז הנותרים. סיפוריהם של הסב והנכד מתאבכים אלה באלה: הסב ברחובות הקשוחים של פילדלפיה בשנות ה-30, הנכד בפלאשינג קווינס היהודית של הסיקסטיז. סבא חטף והחטיף לא מעט מכות בהתבגרותו והגוף הנשי הראשון שנחשף בפניו השתייך לפרוצה נרקומנית מזוקנת, אבל כשהיה יכול קרא סיפורי מדע בדיוני מופלאים ומדהימים, כאילו ידע שיום אחד ייקח חלק בתוכנית החלל האמריקנית ויישא עיניו אל הכוכבים. הסבא הוא בורדרליין פסיכופת שונא אדם וגאון מזהיר, שמימן את לימודי ההנדסה באמצעות משחקי ביליארד והיה מסוגל להמצאות מבריקות כשם שהתמחה בניפוץ גולגולות. רק סבתא, בנפשה האמנותית המכושפת, הצליחה לחדור את סגור ליבו.
כמו מה זה
פרומתאוס אמריקאי - הניצחון והטרגדיה של אבי פצצת האטום/ קאי בירד ומרטין ג’יי שרווין
קל/כבד?
שייבון המופלא מצליח להיות הכי קליל ומצחיק גם כשהוא הכי עמוק ופילוסופי.
למה כן?
אם יש דבר אחד ששייבון יודע לעשות טוב יותר מכל סופר חי (או מת) אחר, זה לברוא מיתולוגיה, לקחת סיפור פשוט ולהפוך אותו לגדול מהחיים.
למה גם כן?
רומן היסטורי שהוא בדיה מוחלטת, עלילת גבורה מדממת וסיפור אהבה סוחף, בין השאר. הספר הזה פשוט אינסופי.
למה לא?
שייבון הוא סופר לאמריקנופילים בעיקר. אם הטעם התרבותי שלכם רחוק משם, לא בטוח שזה בשבילכם.
דמות לקחת
דווקא הסבתא, היחידה שהצליחה להמס את ליבו הקפוא של הסבא הקשוח. לא ברור אם היא מכשפה או משוגעת או גם וגם. מה שבטוח – היא מהממת.
משפט לקחת
"הוא לא צידד באמירת המובן מאליו. רוב השאלות שאנשים שואלים, כך היה סבור, מיועדות למלא שטח מת, להגביל את תנועותיך, להסיח את דעתך ולפצל את כוחותיך".
איפה קוראים?
מול המסך, בזמן שמחכים לשיגור הבא של חללית למאדים במסגרת תוכנית החלל האמריקנית, ממש עד לרגע הספירה לאחור.
נחזור לעוד?
מייקל שייבון הוא סופר שכל יצירה שלו שונה לחלוטין מקודמתה, מדהימה בעוצמת הדמיון וברוחב היריעה, חד פעמית.
השורה האחרונה
בגאונות נדירה, במיומנות סיפורית מסחררת של מאסטר מהגדולים בדורו, שייבון ייקח אותנו אל מעבר לגבולות הטירוף והמוות – וישאיר אותנו מוכי סנוורים ואסירי תודה.