ביקורת מזוית אחרת
רן בן-נון
ג'ודי פיקו לא חוששת לקחת את הצד השפוי בוויכוח שקורע את אמריקה
תקציר מנהלים
המרכז לבריאות האישה, או בקיצור "המרכז", הוא מרפאת הפלות הממוקמת במיסיסיפי, בירת הדרום העמוק של אמריקה. לתוך המרכז נכנס אדם חמוש בשם ג'ורג', אחרי שבתו עברה הפלה, יורה לכל עבר, הורג ופוצע, ולבסוף לוקח בני ערובה. יו, מומחה למו"מ עם חוטפים, מופקד על פירוק מטען הנפץ המסוכן הזה ומגלה שבתו רן בת ה-15 נמצאת במרפאה עם בקס, אחותו של יו.
כמו מה זה
אמהות בלתי אפשרית/ איירין וילאר
קל/כבד?
קל יחסית לנושא הכי כבד בעולם.
למה כן?
במיומנות מרשימה, פיקו הקימה כאן מבנה מורכב, קולאז' של התרחשויות, דמויות וזמנים, שמטרתו להותיר אותנו חסרי נשימה ופעורי עיניים לאורך כל הסיפור.
למה גם כן?
פיקו היא מספרת מעולה, אחת שיודעת תמיד את הנקודה המדויקת שבה יש לרדת מקצה הדרמה, רגע לפני קפיצה לתהום, לטובת עוד פיסת זיכרון או מידע שמתחברת לתמונה הגדולה.
למה לא?
הדמויות קצת פלקאטיות לעתים – אולי פשוט בגלל שיש כל כך הרבה מהן – ופה ושם גם אפשר לנחש את הטוויסט הבא.
דמות לקחת
ג'נין, שתולה של ארגון מתנגדי הפלות שחדרה למרפאה. מורכבת, מלאת סתירות, מפתיעה וסופר מגניבה.
משפט לקחת
"הנה הכלל העיקרי בניהול משא ומתן על בני ערובה: אסור לפשל"
איפה קוראים?
בתור בקופת חולים. אם תצליחו.
נחזור לעוד?
אולי. לג'ודי פיקו יש עליות ומורדות (אם כי הפעם זו בהחלט עליה).
השורה האחרונה
"ניצוץ של אור" הוא סיפור נהדר, סוחף, מהנה להפליא ובלתי ניתן לעצירה.